יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

ילדת טבע בסטודיו







































"הלוואי והייתי גדלה כילדת טבע...עד שטסתי להודו בגיל 24 ונפתח לי הראש..הייתי עירונית לגמרי, רק שעברתי לגור על הים לפני 7 שנים, התאהבתי באמת בחיים שהם המון טבע וים"

קצת על יונית , מכירים את הבחורות השאנטיות האלה...?
שלבושות בלבן , זרוק, תמיד תמצא חיוך על פניהן, והן מקבלות אותך, את העולם ואת עצמן בטוב (טוב, רוב הזמן...)
לא תמיד אני יודעת איך להתחבר אליהן , יש לי רגשות מעורבים כלפיהן .. כי הייתי מתה להיות אחת כזו, שפשוט חיה את החיים , ומקבלת את הסובבים ואותי . פשוט מקבלת . ומפזרת משהו נעים מסביב.
מצד שני קשה לי לדמיין את עצמי כזו , זה נראה לי לא אמין, וגם אם אמין אז רק לכמה דקות ..עד שהראש והמחשבות והתיכנונים יחזרו להשתלט על הכאן והעכשיו.
איך יש אנשים שפשוט מפזרים מעצמם את עצמם לעולם בלי לחשוש ממה הם יקבלו בחזרה ? הם פשוט כאלה .
אז כזו היא יונית .
יום אחד היא פשוט התקשרה.." עדי, הי , מדברת יונית , אני בהריון ורוצה שתצלמי אותי ... מתי נוכל לקבוע ? "
משהו בשיחת טלפון הזו כבר מהרגע הראשון תפס אותי.
אח"כ כשהיא הגיעה לסטודיו , הבנתי כבר שהיא משהו מיוחד.
תו"כ הצילומים התחלנו להעמיק בשיחה...והבנו שהמים מחברים את שתינו.
אז מסתבר שלא תמיד יונית היתה כזו , כנראה שבודדים הם אלה שבאמת נולדים כך, כל השאר צריכים לקחת החלטה מודעת - שזה אפילו הרבה יותר קשה.
"הלוואי והייתי גדלה כילדת טבע...עד שטסתי להודו בגיל 24 ונפתח לי הראש..הייתי עירונית לגמרי, רק שעברתי לגור על הים לפני 7 שנים, התאהבתי באמת בחיים שהם המון טבע וים"

"החיבור החזק שלי למים, " משתפת אותי יונית , "מגיע גם מהשחייה וגם מהעובדה שנרשמתי ללימודי טיפול בג'הארה, שזה טיפול דרך מים
אין מילים לתאר את התחושה שההרפיה דרך המים מחוללת לגוף ולנפש"

הקירבה לים הביאה אותה להתעניין גם בגלישת גלים, והיא התחילה לגלוש. לפני שלוש שנים בערך החליטה לנסוע ללמוד גלישת גלים באופן רציני בחופי קוסטה ריקה . אם היא חשבה לשניה ששם תמצא את אהבת חייה? לא, היא לא דימיינה שהנסיעה שהיתה אמורה להיות קצרה ולשם מטרה מסויימת תתפתח כפי שהתפתחה .
"רצה הגורל ופגשתי את אהבת חיי שמה, ביטלתי את החזרה לארץ ונשארתי איתו שנה, ושם בעיקר למדתי לגלוש, ולאהוב , כרגע אני לא גולשת ,אבל אין לי ספק שאני אחזור לזה אחרי הלידה. כשנשוב עם הנסיך הקטן לקוסטה ולחופים."

לאהבת חייה קוראים יובל , הוא חי בקוסטה (כך הם קוראים למקום בקיצור) 7 שנים לפני שפגש אותה . גלש ובילה כל ימיו בים ,וניהל בר על החוף.
יונית החליטה לשנות תוכניות ולהשאר על החוף עם יובל. ולתת לאהבה הזו צ'אנס.

עכשיו הם גרים, איך לא, על הים, בקיבוץ עתלית בדירה קטנטנה בקיבוץ . ממשיכים לחיות ולנשום את הים והטבע גם כאן, חזרו לארץ כדי ללדת כאן ולהתחיל את צעדיהם הראשונים בהחלט כמשפחה בארץ.
על חווית הצילומים בסטודיו עצמו יונית כתבה לי מאוחר יותר.." אני מאמינה שמפגש עם אנשים מוציא מאיתנו דברים מסויימים ושאנחנו בעיקר מגיבים לרגע, ולכן הרבה קרדיט מגיע לך, כי המפגש איתך והנוכחות שלך והאנרגיה הכל כך נעימה שיש בסטודיו עזרה להוציא ממני רק טוב." אז זה כמובן משמח ומחמיא, אבל אני חושבת שאני עדיין מעדיפה להשאר עם החוויה שנשארתי איתה - שיונית היא פשוט כזו. אני נורא רוצה להאמין שיש אנשים כאלה.

יש המון תחומים שממותגים לגברים בלבד - אחד מהם הוא גלישת גלים , אובייקטיבית זהו ספורט קשה מאד פיזית, מעבר לכך אין סיבה מיוחדת לכך שהוא תחום בעיקר לגברים , לפחות בארץ
ויש משהו שמאד משמח אותי בלפגוש נשים שעוסקות בתחומים שמאופינים בעיקר ע"י גברים .
אני מעריכה מאד נשים כאלה, תוסיפו לזה את השילוב של אישיות נעימה , עם חיוך ואור בעיניים , ואהבה שקשורה בים . כנראה ששם תפס אותי החיבור ליונית .
כולנו הופכות לנשיות וקורנות במהלך ההריון (לפחות רובנו) כך שלא קשה לתפוס את זה במצלמה .
תוכלו לשפוט בעצמכם ,בעיני יש משהו מאד חזק בצילומים של יונית כאישה, המכילה תינוק קטן בתוכה ומשקה אותו בטוב.
אני נתפסתי .
תודה על סשן מרגש.
עדי


יום שבת, 8 באוקטובר 2011

סופי צדקה בסשן הריון אמהי ונשי במיוחד לחגים







לפני כמה חודשים צילצלה אלי חלי העורכת של מגזין "נולדים " כדי שאצלם את שער החגים של סופי צדקה.
הסטיילינג לצילומים נעשה ע"י אלה בעלת המותג "BELLY" בגדי הריון .
האיפור ע"י טל גרבר המאפרת שאני עובדת איתה בהפקות כאלו ואחרות, ושתמיד מביאה את לוקה הכלבה שלה לצילומים , ולא פעם גם נכנסה לצילומים שונים למיניהם.
וחלי העורכת של "נולדים" הגיעה גם היא לפקח על הסשן ולראיין את סופי בסופו.

כבר אמרתי לא פעם שמפגש של נשים יוצרות הוא מתכון מנצח . ואכן כך היה.
למעט יוני כולנו היינו כבר אמהות או אמהות שבדרך, כל אחת עם הסיפור שלה מהאמהות, הלידות, השלבים המוקדמים, או מה שזה לא יהיה.
מצאתי את יוני מקשיבה פעורת עיניים לחלק מהסיפורים והחוויות שרצו שם , כל אחת בתורה .
כאמור מטרת המפגש היתה בראש ובראשונה הצילומים לכתבת חג ולשער, וכך עוד עתיד להיות ולהתרחש , אבל מניסיון רציתי לתת לאנרגיות ולדינאמיקה בחלל להתהוות מעצמן, לכל אחת להרגיש בנוח עם הנשים הנוספות, להכיר אחת את השניה ובעיקר לתת לסופי את הנינוחות והביטחון במעגל הנשי שמסביבה.
אחרי שהכל כבר היה מוכן, האיפור, השיער ובחירת הבגדים ע"י אלה.
יוני סידרה לבנות את הספות בחלק האחורי של הסטודיו, עם שתיה ועוגיות. סופי יוני ואני עברנו לקידמת הסטודיו לאיזור החלונות ,האור הטבעי והחיבור בין הגוף הנפש והמצלמה.
הדלקתי את הביטלס באייפוד , משהו שקט ורך ולשם צללנו.
כל אחת , ולא משנה כמה היא מנוסה מול המצלמה , צריכה את זמן ההתחממות שלה מול המצלמה. כל אחת והקצב שלה.
ועצם העובדה שסופי מורגלת במצלמות והפקות , לא בהכרח מביאה את החיבור הזה באופן מיידי.
זו סיטואצית צילום שונה מאד ממה שהיא מורגלת , אמנם זהו לא ההריון הראשון של סופי, אבל רק על מנת לסבר את האוזן - ההריון הראשון היה לפני 14 שנה , זמן לכל הדעות לא מבוטל, זהו ההריון השני שלה , אבל בהרבה מובנים יש כאן חוויה שחוזרת על עצמה ממש מההתחלה. כי בינינו מי זוכר הריון ולידה שקרו לפני 14 שנים?
ובטח כשהעולם התקדם והשתנה כ"כ הרבה ,והכי חשוב , סופי כבן אדם עברה כיברת דרך משמעותית ולא מבוטלת מאז.
אז לבקש ממנה להתחבר לעצמה, להריון ולתת משהו אמיתי ולא מבויים מול המצלמה ברור היה לשתינו שה דורש חימום וחיבור ובעיקר הקשבה .

תו"כ הצילומים סופי ואני מחליפות חוויות על מהלך ההריון עצמו, גם היא מצפה לבן כמוני, מחליפות רעיונות על שמות, מחליפות חוויות על תחילת ההריון, חוויות על הלידה הקודמת , מה היא זוכרת משם ,
ההתרגשות שקורית ומתהווה עכשיו.
ברור שהיא כבר אמא אחרת היום, יש לה ילדה בת 14 שסביר להניח שתהיה אמא שניה לקטנטן שיגיח,
ההבדלים בתפיסת העצמי , בהתרגשות , בסיר הלחצים שהיה מנת ההריון הראשון לעומת הביטחון העצמי שלנו בגוף, בבגרות שלנו היום להיות אמהות יותר קשובות , פחות לחוצות . ובעיקר הדבר החשוב היותר להנות מהדרך והתהליך.
הזמן עובר, האינטימיות נרקמת וסופי לא זקוקה כמעט להנחיות מצידי , היא כבר מתחילה להנות ולשדר את הנשיות והבגרות שלה החוצה .
היא מתחברת לבגדים , לשמלות והבדים הנעימים, מרגישה קלילה יפה ונשית .
בשלב מסויים אנחנו משנות קצת לכיוון יותר הומוריסתי ילדותי ומעצבות משהו בסגנון דורותי מהקוסם מארץ עוץ .
כמובן שלוקה הכלבה של טל מגוייסת לסט, סופי והיא מתחברות בקלות ובמהירות , וכולנו צוחקות על הסט .
כישורי המשחק שלסופי נכנסים כאן לתמונה והיא ממש נכנסת לתפקיד, אנחנו צוחקות שאין לנו נעליים אדומות לטובת הסיטואציה , וסופי מחדדת את הנקודה שגם אם היו, הרגליים שלה כ"כ נפוחות שזה לא היה ממש עוזר ... בדיחות של הריוניות ... וכולנו על הריצפה.
זהו אנחנו מסיימות, יש ממש אוירה של בונדינג על הסט, כולן מחייכות , מחליפות טלפונים, ומתחבקות .
אני מניחה שבזמן כתיבת שורות אלו , סופי כבר ממש קרובה לצירי הלידה שלה , ואולי אולי היא אפילו יולדת ... מי יודע.
אני יודעת שסופי צפתה בצילומים שלה ששלחנו לה הביתה והתרגשה להתבונן בעצמה מהצד .
סופי יקירתי , לידה קלה ונעימה, וחזרה נעימה על חיי האמהות מחדש.
נשיקות
עדי







יום שלישי, 30 באוגוסט 2011

הריון מתחת למים, הסיבוב השני




לפני שבועיים , ממש לפני שיצאנו לחופש, היתה אמורה להצטלם מתחת למים אחת ההריוניות מהסטודיו.
בחורה מקסימה בשם יונית שהצטלמה בסטודיו ורצתה גם להצטלם מתחת למים.
קבענו מועד מדוייק והזמנתי בריכה.
קצת רקע בנוגע לבריכה המהממת שאתם רואים כאן, כפי שבטח יצא לכם לראות עד עכשיו את רוב צילומי המים עשיתי בבריכה רגילה. לא ציבורית אמנם ,בריכה פרטית בהרצליה פיתוח ששילמתי לה כסף על כל ביקור, אבל היה ברור שזו בריכה, האריחים הכחולים ובעיקר הצלילות .
כבר הרבה זמן שאני רוצה לצלם בלוק קצת אחר , וזכרתי שאני מכירה את לימור גרובר.
לימור היא אחת מהשותפות בחברה שנקראת "hydrus"
והם בונים בריכות אקולוגיות http://www.hydros.co.il/
אלו בעצם בריכות שחיה טבעיות וכדי לקצר את ההסבר אני פשוט אספר שהמים כ"כ נקיים שאפשר לשתות מהבריכה, אין בה כלור והיא מרגישה כמו אגם טבעי ומקסים, ובטח לא כמו בריכה .
לשאר ההסברים על איך הגאונות הזו עובדת אתם מוזמנים להכנס לאתר שלהם כדי להמשיך וללמוד .
יצרתי קשר עם לימור ושיתפתי אותה ברצון שלי לצלם באחת מהבריכות שלה כדי לגוון קצת את אופי הצילומים .
לימור נדלקה על הרעיון ונרתמה בשמחה.
היא קישרה אותי עם אחד הלקוחות שלה ומשם הדרך היתה פשוטה.
כאמור יונית היתה אמורה להצטלם , ומראש קבעתי עם יוני (כן, כמו החודש) האסיסטנטית שלי שאני רוצה שהיא תצלם את הסאשן הזה כדי להתחיל להתאמן על צילום תת מימי.

יום לפני הצילומים יונית התקשרה באכזבה רבה ואמרה שיש איזשהו משבר במשפחה והיא לא תוכל להגיע לצילומים . ושהיא תשמח לקבוע למועד מאוחר יותר כשאחזור מחופשה.
הבריכה כבר היתה מוזמנת והלו"ז שלנו סודר בהתאם. אמרתי לעצמי, יפה יפה, זו הזדמנות מצויינת להצטלם בעצמי ולתת ליוני את כל הזמן שבעולם כדי להתאמן עלי .
היינו יותר משעתיים במים , עולות ויורדות , הבריכה היתה חלומית ,
לא אמיתית ממש , ירוקת על הקירות , צמחיה טבעית בכל מקום כמו מעיין , חלוקי נחל בקרקעית הבריכה.
כ"כ נהינתי , היינו כמו שתי דולפינות ששוחות וצוללות פנימה והחוצה מהמים .
אני זוכרת שבערב שלפני כשהחלטתי שאני אכנס למים להצטלם היו לי המון רגשות מעורבים לגבי העיניין .
לא יצא לי עדיין להצטלם במהלך ההריון הזה,וכן זו לא קלישאה, ההריון השני הרבה פחות מורגש, ואני פחות מתעסקת במה שעובר עלי , כנראה בגלל שכבר הייתי שם, ואני יודעת למה לצפות.
וההריון הזה מרגיש לי כאילו הוא קורה מעצמו והחיים ממשיכים , רק לאחרונה אחרי שאני כבר מרגישה אותו בועט ומתקשר איתי אני מרגישה קצת יותר מחוברת אליו ואלי ואל התהליך.
אבל בלילה לפני חשבתי לעצמי זה הולך להיות מוזר, אני בטח אתעסק כל הזמן באיך שיוני מצלמת , ואיך לתת לה פידבקים , ובטח אהיה עסוקה עם כל הצד הטכני של הצילומים ולא עם החוויה שלי , בעיקר בבירכה כזו מיוחדת עם אוירה שלא הייתי בה אף פעם.
בסופו של דבר החלטתי לתת לזה צ'אנס אמיתי מכל הלב ולהיות שם כל כולי כאילו אני לקוחה של הסטודיו שפשוט עוברת חויה מצולמת . החלטתי לתת ליוני יד חופשית ולא לחשוב על מה ואיך .
אני חושבת שמה שמאד עזר היה אופי הבריכה עצמה. פשוט אגם טבעי קטן , פרחי הנופר שפזורים על המים , האצות החלקלקות של הטבע האמיתי , אין הרבה מקומות כאלה שאפשר להתיחד איתם ולהתחבר פשוט לטבע ולהיות ולהנות מהדברים הכי טבעיים וראשוניים .
לשמחתי זו היתה הזדמנות מצויינת פשוט לתת לעצמי את צילומים שלא בטוח שהייתי מפרגנת לעצמי אחרת . ...איזה מזל .
אני בהחלט חושבת על סיבוב נוסף במים לפני סוף ההריון , וכמובן שאשתף בתוצאות
בינתיים , חזרה קלה לשיגרה ...
עדי
0544458586

מוזמנים לבקר בעמוד של הסטודיו בפייס בוק ולראות עוד תמונות .


יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

ארבע לפנות בוקר לא נרדמת





"ארבע לפנות בוקר לא נרדמת , חצי ירח מציץ בחלון ...."שלושה חודשים של שתיקה , וזה מה שיש לי לפתוח איתו ? מסתבר שכן ! זה כבר לא מצחיק אותי משעשע,מפתיע, זה מחרפן לי את החיים, בממוצע כל לילה שני אני מתעוררת בארבע בבוקר ושם נגמרת לי שנת הלילה. זה לא קרה לי בהריון של נגה אלא רק בסופו, ממש בשבועות האחרונים, אבל עכשיו ? אז כן , כמובן שנדרשים כאן כמה עידכונים לטובת הבהרת התמונה .
מי שעוקב אחרי הבלוג מיומו הראשון ודאי יוכל לזכור שאת הבלוג הזה בכלל התחלתי לכתוב בעקבות ההריון של נגה המלאך הקטן שלי שהיום היא כבר בת שנתיים .
לפני שנתיים וקצת כשהייתי בשבוע 22 פירסמתי את הרשומה הראשונה שלי בבלוג.
כמה סימבולי שעכשיו אני מספיק בשלה\עצבנית\עייפה\(הכל תלוי בשעה ביום ) לחזור ולכתוב אחרי שתיקה קצת ארוכה ומי מכם שעוד לא ניחש. אז כן אני בהריון בשבוע 22 עם יורש העצר השני לבית משפחת כהן ציזנר.
בינתיים הוא עדיין פיסטוקון כמיטב המסורת ,אבל אין ספק שההריון הזה מרגיש אחרת לגמרי מהקודם .
נתחיל בהתחלה ? הרשומות על הריון בפריז הגיעו כשחזרנו מפריז מיום הולדתי ה- 35 שהיה ללא ספק ירח דבש קטן ומדהים באמצע החיים . רק שבועיים אחרי שחזרנו בדקתי אם העייפות והבחילות שלי קשורות בדרך מיסתורית להריון שרצינו להכנס אליו.
הפלא ופלא אפילו אני לא חשבתי שזה יגיע כ"כ מהר. מסתבר שבפריז כבר היינו בהריון בשבוע שישי בערך .
אני כבר בשבוע 22 כאמור והימים הם ימי שרב קשים מנשוא, המזגן בסטודיו מאיים כל יום לקרוס תחת העומס.
ואני לא צריכה להלאות אתכם בפרטים.
מזה חודש ימים שאני מתעוררת באמצע הלילות רעבה, או צריכה פיפי, לא משנה מה, זה קורה בדר"כ באותה השעה - ארבע בבוקר ואני מתחילה להסתובב במיטה מקווה שהשינה תחזור אלי ואסיים את הלילה במיטה שלי.
לאחרונה אני כבר לא מתעקשת לנסות להרדם, די מהר אני מוותרת על הניסיונות ופשוט עוברת למיטה השניה שלי והיא הספה של איקאה בסלון , ומסיימת את הלילה שם .
רואה איך הירח נמוג לאיטו אל דימדומי הבוקר יחד עם קולות הציפורים .
אולי ברשומה אחרת יהיה לי מספיק אומץ לשתף בכל הפחדים שעולים בהריון הזה , והם אלה שכנראה (נו טוב לא צריך להיות גאון בשביל להבין ) מדירים שינה מעיני. ואני חשבתי לתומי שאחרי הריון ראשון שבו התמודדתי עם מיטב הפחדים והחששות, בהריון השני הכל יעבור לי חלק. נו טוב, אז חשבתי ...
האמת היא שבשלב מסויים אפילו התחלתי להנות מזה. ואני משתדלת לנצל את הזמן הזה לעצמי, מחשבות, כתיבה וגם עבודה שצריכה להעשות לסטודיו. אבל הלילה כמו שפתחתי, כבר נמאס לי מהספה, מהמחשבות שלא עוזבות אותי, החלטתי לעשות מעשה - ולשתף בקורותי בלילות אוגוסט החמים.
פותחת את הלפטופ על הספה ,לפעמים מצטיידת באבטיח קר, מנגו , או מים וממשיכה את הלילה אל עבר הבוקר .
בזמן שבני ביתי משקימים קום אני כבר באנרגיות של אמצע היום, מוזיקה נעימה בסלון , אני כבר בעיצומה של ארוחת הבוקר שלי . והם מצטרפים אל השימחה .
חשבתי על כל הדברים שאפשר לעשות באמצע הלילה כדי לחסוך זמן בבוקר , והנה רשימה קצרה שבן זוגי ואני הצענו.
לנסוע לתדלק ולשטוף את הרכב בתחנה שפתוחה כל הלילה.
לעשות קניות בסופר בסופרים שפתוחים כל הלילה
כל חשבונות הבנק והתשלומים שגם ככה צריך לשלם באנטרנט - זה זמן מצויין לעשות
לכתוב בלוגים - אין זמן יותר טוב מזה.
להעמיד את הרכב ראשון בכניסה למקום שעושים טסט לאוטו
להכנס ליד 2 ולחפש לנוגי מיטה של ילדים גדולים ולשלוח להם אימיילים .
לראות את כל הסדרות טראש באנטרנט שאין לי לב\מצפון\זמן לראות ביומיום.
ואני בטוחה שיש עוד המון מה לעשות בשעות האלה , מי שרוצה מוזמן להוסיף כמובן מרחשי ליבו.
אז זוהי תמונה המצב נכון לאוגוסט 2011
אני בסלון שיא הקיץ, שבוע 22 מגדלת לי עוד מלאך קטן אצלי בבטן .
ויהודית רביץ בקומפקט מספרת לי למה היא לא מצליחה להרדם בארבע לפנות בוקר .ואני חושבת על זה וסה"כ מרגישה בחברה טובה ...

ימים קרירים ונעימים, ולילות ? כל אחד והלילה שלו...



יום ראשון, 15 במאי 2011

הלכתי לשכנים כדי לראות אותי בטלוויזיה



אני נושמת !
בחיי , אני כותבת ברגעים אלה ונושמת נשימות קצובות ורגועות דרך האף כדי להרגע ולחשוב בצלילות.
מאתמול יש לי דפיקות לב מואצות.
כבר לפני שבועיים הזמינו אותי להתראיין לטלוויזיה לתוכנית של בן כספית .
אז יש לי גילוי נאות לשתף בו . מאחר וכבר 5 שנים שלא נכנסו ערוצי TV כלשהם אל ביתינו, אני פשוט לא צופה או מעודכנת .
ולכן כשהתחקירנית התקשרה לבשר לי שהם רוצים לארח אותי באולפן הודתי לה וכשניתקנו הלכתי לגוגל ושאלתי אותו מי זה בן כספית ?
אמא שלי ירדה עלי כמובן שהוא עיתונאי מאד רציני, ואיך אני לא מכירה אותו .

במשך שבועיים נתתי לזה לשקוע אל אחורי התודעה שלי . לא דיברתי על זה ולא חשבתי על זה .
אתמול בערב התחלתי להתכונן לראיון. ישבתיו כתבתי לי נקודות עליהן אני רוצה לדבר ולהעמיק.
מה בעצם כ"כ מיוחד במה שאני עושה .
ולמה אני עושה את כל זה ?
עברתי על המון חומרים של צילומי הריון ולידות שנכחתי בהן, פתאום נזכרתי בהמון רגעים מיוחדים שלא יחזרו לעולם ונפלה בחלקי הזכות לצלם אותם.
אתם חייבים להבין, אמנם אני מצלמת ולא פעם גם יצא לי לצלם אנשים חשובים מאד כמו נשיאי מדינה או סלב מפורסמים. אבל תמיד זו הייתי אני מאחורי המצלמה . מעולם לא הייתי בפרונט , והיה לי מאד נוח עם זה .
פתאום המצלמות והתאורות עומדות להיות עלי, ועוד בתנועה , בטלוויזיה.
זה מצחיק כי תמיד אנשים בטלוויזיה נראים כאילו הם הכי נינוחים בעולם וכאילו הם מאז ומעולם עשו זאת .
לא ידעתי אפילו מה ללבוש לתוכנית. חשבתי על חולצה פשוטה משהו, ואז כשניכנסתי לאנטרנט לראות את השידורים השונים של התוכנית ראיתי את כולן יפות מאופרות ולבושות טיפ טופ.
מיותר לציין שערב לפני עמדתי מול הארון ועברתי על מדף החולצות הכי יפות שלי לארועים ובסוף החלטתי ללכת על הקלאסי. שחור, פנינים, ושיער פזור.
גיליתי שאני מתרגשת,חוששת, שמחה, והיה לי קשה להכיל את הרגשות האלה, אבל ככל שהתכוננתי יותר, התחלתי גם לצפות לראיון הזה . והנה אני ממש כמה שעות לפני , מנסה לנשום .מבטיחה לעדכן איך היה .
חזרתי !!
ההקלטה לשידור היתה בשתיים וחצי . הגעתי עם דפיקות לב וחיוך מאוזן לאוזן. מיד לקחו אותי לאיפור .
מאז החתונה שלי לא נראיתי ככה - האמת שהרגשתי יפיפיה,חשובה,כסא איפור של תוכנית טלוויזיה. וואו.הזמן פשוט טס , סיימנו עם האיפור ומיד ירדנו למטה לאולפן .
כולם מסביב בשלהם , כלומר כל אחד עושה את תפקידו, ואף אחד לא מתרגש במיוחד.
מכירים את זה שמרוב שהלב דופק חזק ומהר אז אפשר לחשוב שכולם שומעים אותו ובעצם זה בכלל לא נכון ..?
ככה הרגשתי שכולם רואים עלי שאני מתרגשת בטרוף ומחייכים לעצמם..
הזכרתי לעצמי לנשום, היו לי כמה דקות לבקר בשירותים. אז החלטתי שזה יהיה רעיון טוב.
נכנסתי לקחתי את הזמן, וכשעמדתי מול הכיור לשטוף ידיים , הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי - עדי , חלום שלך מתגשם, עוד חלום מתגשם. את עומדת להופיע בטלוויזיה. ממש חייכתי אלי במראה.נשמתי ויצאתי לאולפן.
נכנסתי לאולפן ובן כספית כבר ישב שם, חיברו אותנו למיקרופונים, ונותר עוד קצת זמן ,התחלנו לשוחח על התחום המוזר הזה : "צילום לידות" מסתבר שהנושא קרוב מאד אל ליבו, יש לו בן בן 7 חודשים , ואת הלידה האחרונה של אישתו הוא צילם בוידאו . יש גברים שמאד מחוברים לנושא הזה מסתבר ותמיד כיף לי לפגוש אותם ולשמוע מהצד שלהם את הדברים.כך שהחמש דקות האלה הפיגו את המתח, וכשהתחיל הראיון באופן רשמי הרגשתי הרבה יותר נינוחה, ובטוחה בעצמי ובמקום שייצגתי.
יחד עם זאת אני זוכרת שהייתי נבוכה, וכשאני במבוכה אני מרבה לחייך ולצחוק. זה עבר כ"כ מהר, והרגשתי לאט לאט שאני ממש נהינת ולא רוצה שיגמר .רוני המצולמת שבאה איתי , היתה מקסימה בעצמה , סיפרה על קצה המזלג את הסיפור המדהים שלה,שתוכלו לראות בראיון. (בלי שום קשר אני מבטיחה לספר ברשומה אחרת על רוני הרבה יותר לעומק .)
אז זהו , אני אחרי ומרגישה מצויין. עדיין מלאת אדרנלין ושמחה ומרגישה את הצורך לשתף ולחלוק את החוויה הזו.
מאחר ואין לנו בכלל טלוויזיה בבית ביקשתי מההורים שיקליטו לי . ובינתיים עלינו לשכנים ודפקנו אצלם בדלת , וביקשנו לראות אצלם טלוויזיה במשך 10 דקות .
זה היה הזוי לראות את עצמי מהצד. מביך, משמח, יש דברים שאולי הייתי אומרת אחרת .
הכי מצחיקה היתה השאלה האחרונה , מה לעשות זה מקנן בי כבר כמה חודשים ועדיין לא פירסמתי את זה.
בקיצור , אני יכולה לסכם זאת כראיון מעניין, ספונטני, וממוקד משהו.
שאני בטוחה שיעניין את סקטור הנשים שבינינו ובטח את ההריוניות.
תהנו.
כנסו ללינק וחפשו את פרק 616 - אנחנו זה האייטם הראשון

הריון בפריז חלק ב'

פריז או פריז, מונשרי, כמה יפה את, רומנטית, ובדיוק בשבילי.
האמת היא שלא הייתי בפריז לפני כן וכבר כמה זמן שאני מפנטזת על עיר האורות, עיר השאנסונים, הברטים, הבגטים וכל הקלישאות הרגילות. בפועל אני עוד יותר נדהמת ממה שדמיינתי לי. היום הראשון, אחרי שכמו שסיפרתי בפוסט הקודם, בעלי חטף אותי לכאן, הגענו למלון בוטיק קטנטן ומקסים, רומנטי ושקט להפליא. מעבר לכך שאנשים אכן הולכים להם ברחוב עם בגט מתחת לזרועם, הדבר שהיה הכי בולט עבורי היו הנשים...
אוללה, הנשים של פריז - מתוקתקות ומוקפדות מכף רגל ועד ראש. מטופפות להן על עקבים בסטייל, המטפחת תואמת לעגילים, התיק יושב לו על שקע המרפק והן שמות את קארי ברדשו בכיס הקטן. כמה שזה נשמע אולי קצת מוזר, לא הפסקתי להסתכל עליהן... עליהן ועל חלונות הראווה המוקפדים עד אחרון הכפתור, פרח, מצנפת, מעיל.
אחרי יומיים של שיטוטים ברחובות העיר שמתי לב לכך שממש חסר לי משהו בנוף הפריזאי. ואז נפל לי האסימון. ראיתי מעט מאד ילדים קטנים ועוד יותר מכך ראיתי מעט מאוד נשים בהריון או נשים דוחפות עגלות. כמובן שכל אחד רואה את מה שקרוב אל ליבו. במקרה שלי נשים בהריון או ילדים, ושמתי לב לכך שההריוניות בפריז הן במיעוט חד.
חייתי שנה מחיי בניו יורק. זה היה כשהייתי בת 28, גיל שנמצא על התפר בין להתמסד להתחתן ולהביא ילדים, לבין המשך חיי הרווקות וההוללות. אז זהו, שכל עוד חייתי שם, מי בכלל חשב על התמסדות, חתונה וילדים. זה בכלל לא היה קיים כחלק מהשיח שלנו, והיו לי חברים מכל קצוות העולם, אוסטרלים ואמריקאים, אנגלים, איטלקים וברזילאים. אה, וגם יפנים.
כמובן שהייתי בקשר עם חברותי מהארץ , זו פגשה מישהו והם כבר עברו לגור ביחד – נהדר ופתאום התחילו דיבורים על חתונה. אחרת כבר נכנסה להריון. והכל נעשה במקביל, סיום תואר באוניברסיטה במקביל לחתונה או לידה העומדת בפתח. לא פעם יצא לי לדבר על הפערים בין ישראל וארצות המוצא של חברי השונים. ישראל היא מדינה המעודדת ילודה מוגברת. זו הנורמה שלנו - צבא, טיול, אוניברסיטה, חתונה וילדים.
להיות זוג שעבר את גיל שלושים וסתם חי לו בכיף בלי ילדים באופק זה עוף מוזר במחוזותינו. לעומת זאת, באירופה, אמריקה, סולם העדיפויות המשפחתי נמצא במקום נמוך יחסית לקריירה וזוגיות ומאחר והתרבות היא כזו, אף אחד לא מסתכל בעין עקומה על שיעור ילודה נמוך. סטטיסטית בישראל לכל משפחה יש 3 ילדים בממוצע. על מנת לסבר את האוזן, במדינות אירופה המצב שונה מאוד - בממוצע בכל מדינות אירופה שיעור הילודה עומד על 1.3 ילדים למשפחה. אני חושבת שעצם השהייה והחיים בחו"ל, בתרבות אחרת לגמרי שמעודדת סדר עדיפויות אחר, הביא אותי אישית גם כן, לגיל ילודה מאוחר וסדר עדיפויות שונה.
אני חוזרת חזרה לפריז ולכך שבכל פעם שכן ראיתי אישה הרה מתהלכת לה ברחוב, עניין אותי לראות מה היא לובשת, האם היא מסובבת אחריה מבטים, האם הרחוב מתעניין בה, נותן לה מקום ישיבה במטרו, עוזר לה עם הסלים ביוזמה עצמית וכו’. אולי בגלל שהיינו בתקופה קרה, ראיתי בעיקר מעילים מנופחים, אבל בפירוש לא ראיתי טרנד הריוניות ברחובות ואני גם לא יכולה לומר בצורה חד משמעית שראיתי המוני אנשים קמים במטרו להריונית או לוקחים מידיהן סלים ברחוב. אולי זו התרבות, אולי אלה מיעוט ההריוניות שלא נכנס לתודעה ואולי נשים בהריון הן פשוט עוד אישה, רק עם כדורסל קטן במקום בטן.
ביום האחרון לשיטוטינו, בדיוק כשסיימנו את ביקורינו במוזאון אורסיי, שנמצא סמוך לגדות הסיין (מומלץ מאוד לבקר בו בלי שום קשר) עברנו ליד חנות מעצבים לבגדי הריון. הללויה - זו היתה הפעם הראשונה שראיתי איזכור רשמי למשהו שקשור להריונות. זה היה יום שני, אז החנות הייתה סגורה, אבל הקפדתי לצלם אותה עבורכם יחד עם הכתובת המדוייקת.

יום חמישי, 5 במאי 2011

הריון בפריז



נגה במיטה מקולחת וישנה , אנחנו סוף סוף מתיישבים במטבח לסיים את ארוחת הערב שהתחילה לפני יותר משעה . החלטתי שאני שוברת את מעגל השתיקה שאופף אותנו כבר כמה שבועות. הגענו לשיא ברמת השתיקות המעצבנות ואני חזרתי היום מהסטודיו בהחלטה שאנחנו מדברים !

כבר כמה חודשים שנינו בעיצומם של פרוייקטים מאד מאתגרים , במקרה שלו לא ברורו כ"כ לאן ההדברים הולכים וזה גורם לתיסכול רב. במקרה שלי ההטרפת היא תמיד באותו הכיוון והמקום - הסטדויו.

כן כבר שמעתי ודיברתי עם המון עצמאיים נוספים שברגע שאתה הופך לעצמאי אמביציונר בטרוף העסק שלך לעולםן לא נסגר לא במקחלת ולא בשינה ולא העוד הרבה מקומות אחרים . ...

אני מתיישבת מולו " מה קורה בייב ? נראה לי ששנינו צריכים לדבר " בדר"כ משפט שכזה הוא לא מבשר טובות, מסתבר שהפעם כן. לוקח קצת זמן אבל לבסוף זה מתניע, אנחנו מדברים, משתפים , חולקים את התיסכולים , ומפרים את השתיקות .

אין לנו את הזמן הזה והפניות לשבת ולשתף ביומיום בזמן הארחון ושנינו כבר חייבים לפרוק .

לבסוף באקט מפרגן בטרוף אני מציעה: " בייב, באפריל אתה גומר עם הפרוייקט הנוכחי , קח את עצמך והסנובורד וסע לשבוע סקי עם חבר . פשוט תתנתק קצת ותעשה חיים , אני ממש אסתדר עם נגה כאן , ואני חושבת שאתה צריך את ההתאוורות הזו ."

אני מרגישה ממש טוב עם עצמי ! איזה בת זוג מפרגנת ובעיקר זה כ"כ נאמר מכל הלב , ראיתי כמה שדודו זקוק לכך .

" לא, אני לא יכול לנסוע " הוא עונה לי

" מה? למה ? זה עיניין של תקציב שאין לנו ? באמת מכל הלב בייב אני רוצה שתיסע , אל תרגיש לא בנוח "

" כן אני יודע, אבל אני לא יכול לטוס בחודש הבא , אני כבר טס בתחילת אפריל "

כאן מתחילו הראש שלי לעבוד ב- 300 קמ"ש – מה?? איזה טיסה ? הוא כבר קבע עם חברים לעוד מסיבת רווקים בטורקיה ? הוא טס לקוראה לאיזה פרוייקט חדש ?? מה קורה ? איך אני לא מעודכנת ?

בהתחלה מתגנב לו חיוך ממזרי וקטן , אני ממש על קוצים מחכה לתשובה שלא מאחרת לבוא..

"מאמי, אנחנו טסים בסוף החודש לפריז ליומולדת שלך , זו הפתעה שרציתי לספר לך ממש לקראת הנסיעה , אבל נראה לי שכבר עדיף שתדעי עכשיו ..." כולו חיוכים ואהבה .

אני כמעט לא נושמת מרוב שמחה .

"אני לא מאמינה לך ! (כמובן שאני כן ! ) איזה מדהים אתה ,אירגנת הכל ? לכמה זמן ? מה עם נגה? אבל איך אתה יודע שאני פנויה בסטודיו? נכנסת לקלנדר שלי ?"

אז זהו שהאיש המקסים שאני חייה איתו תכנן והכין הכל , אנחנו נוסעים לוויקאנד ארוך בפריז.

נגה תהיה אצל ההורים שלי , הכל מאורגן , והלוז שלי פנוי בסטודיו. – איזה כיף !!!!

אין ספק שזו אחת המתנות השוות ביותר שקיבלתי ליומולדת איפעם , אבל מעבר לכך הזוגיות שלנו זקוקה לזמן הזה ביחד בעיר הרומנטית בעולם כמו אויר לנשימה .

איזה אלוף !

איך זה קשור להריונות בפריז ??? תתעדכנו בשבוע הבא .

יום ראשון, 10 באפריל 2011

צילום מהבטן ב- XNET




לא בטוחה כמה מכם כבר מעודכנים ,
אבל YNET השיקו פורטל חדש שכל כולו מוקדש לכל מה שהוא לא חדשות .
לפורטל הזה קוראים XNET והוא עלה לאויר בגירסתו הראשונית בדיוק לפני שבוע .
אז למה אני בכלל מספרת ומקדמת פורטל אחר אצלי בבלוג...?

לפני יותר מחצי שנה קיבלתי אימייל מאישה בשם הילה, היא הציגה את עצמה כמישהי שעובדת על פורטל משפחה חדש וביקשה את שיתוף הפעולה שלי בכל מה שקשור לצילומים לפורטל עצמו .
ואני, חיית אנטרנט שכמוני , שמבינה את הערך והכוח של שיתופי הפעולה באשר הם , הסכמתי מיד, והזמנתי אותה גם לקפה בסטודיו.

זה היה ממש מזמן עוד לפני החגים של ספטמבר היה לנו מן פינגפונג של אימיילים , ואז לפתע שתיקה ארוכה ...
לפני שלושה חודשים לערך הילה חידשה את הקשר, וסוף סוף עברנו מהעולם הוירטואלי לשיחת טלפון אמיתית .
היתה לנו שיחה מרתקת , קיבלתי קצת יותר פרטים על המיזם החדש, למרות שעדיין הכל אפף מעטה סודיות , אני חושבת ששוחחנו כמעט שעה על הקשר שלי עם נשים , דרך הצילום ובכלל. סיכמנו שאני אעביר לפורטל החדש את מירב צילומי האילוסטרציה . ואקבל בעבורם קרדיט.
סיימנו בחיוך .
אחרי חצי שעה הטלפון צילצל שוב.
"עדי , זו הילה , שוב, את לא מאמינה, ג'גלתי את השם שלך בגוגל עכשיו וגיליתי לפתע פתאום שאת כותבת בלוג !!!"
"נכון אני כותבת בלוג מאז ההריון של נגה "
"את לא מאמינה אני יושבת על הלוג שלך כבר חצי שעה וקוראת וקוראת , ופשוט מרותקת. וחשבתי על משהו - אני רוצה שתהיי אחת הבלוגריות של הפורטל החדש , בכל מה שקשור להריון, וצילום . מה דעתך ???"
אם יש משהו שאבי לימד אותי ואני מוקירה לו תודה על כך עד היום , זה תמיד להגיד כן ! לא משנה מה מבקשים ממני או שואלים , תמיד תגידי כן .
אז אמרתי כן !!!
והתחלנו לשוחח על כל הארועים המרתקים שקורים אצלי בסטודיו , ואצלי בחיים .
וחשבתי לעצמי שחוץ מהקוראים האדוקים שלי שהם כמה מאות בסה"כ , עכשיו יוכלו לקרא את הבלוג שלי ולהחשף אליו מאות אלפי אנשים !
איזה כיף לי ולהם .
אז זהו , בשבוע שעבר XNET עלה לאויר בגירסא הראשונית שלו .
אני בטוח שיהיו עוד שינויים בדרך ושאני אלמד לתפעל את מערכת הבלוג האישית שלי ביתר יעילות .
אבל בינתיים אני מצרפת לכם את הלינג לבלוג האישי שלי באתר , ומזמינה אתכם לקרא וכמובן לשתף אנשים נוספים.

שיהיה לכולנו שבוע נפלא !

עדי כהן ציזנר
סטודיו עדיגיטל
054-4458586


יום שישי, 11 במרץ 2011

טום בוי שהפכה לברבור






את קארין שמעתי בפעם הראשנה בטלפון בערך 3 ימים לפני שפגשתי אותה בסטודיו.
לא כולן כאלה. יש את הנשים שקובעות 3 חודשים מראש הן יודעות שהן רוצות להצטלם אצלי ודואגות לקבוע.
יש את מי שקובעות שבועיים שלושה מראש - אלה הן הרוב.
ויש את אלה שנכנס להן הג'וק ביום אחד,והן ממש צריכות להצטלם אוטוטו כי הן כבר בשבוע מתקדם.
כזו היא קארין מסתבר.
התקשרה אלי בתחילת השבוע , אמרה לי בצורה כי ישירה , "שוטטתי באנטרנט ראיתי את האתר שלך ואני חייבת להצטלם אצלך ."
" אוקי, נפלא" השבתי אני , "באיזה שבוע את ? "
"אז, זהו, שאני כבר בשבוע 32 , ואמרו לי שאני כבר צריכה להצטלם .."
צחקתי, המשכנו לשוחח, וקבענו לכמה ימים אח"כ, הסטודיו היה פנוי במקרה (או שכנראה שלא במקרה )
קארין הגיעה, אישה מקסימה עם אטיטיוד ואופי מאד מיוחדים, ויותר מזה, אני יכולה להגיד שהיא הזכירה לי אותי לפני כמה שנים,
מן טום בוי מקסימה שכזאת שההריון יפה לה, אבל הנשיות עדיין לא פרצה ממנה החוצה (מה שלי קרה ממש במהלך ההריון עצמו וכמובן עם הלידה ) וכזו היא קארין.
קלטתי אותה בשניה, המגפיים הגבוהות, המעיל עור, השיער האסוף , חשבתי לי ביני לבין עצמי איך אני משלבת את האלמנטים האלה בפנים ועדיין מוציאה ממנה את היופי והנשיות האלו שהיא לא מפגינה אותם החוצה.
וכך התחלנו, עם מגפיים ,תחתונים ומעיל עור - היא היתה בשוק.
לאט לאט קילפתי ממנה את השכבות הנוקשות, ריככנו את הכתפיים, הארכנו את הצוואר והדרכתי אותה פשוט לנשום פנימה ולהנות .
זה היה מהמם לראות את הטום בוי הזו הופכת לברבור, לנשיות מתפרצת לנגד עיני.
זה היה סשן אינטנסיבי, הרגשתי איך הפליאה שלה מעצמה נמהלת בשמחה וברגשות נשיים והכל מתערבב לו שם ויוצא במן ריגוש מודע ומיוחד על הסט , היא היתה כ"כ נוכחת , ונהנתה מכל שניה .
וגם אני !
זהו, נראה לי שאפסיק כאן ואתן לה גם את הפרטיות שלה .
תודה קארין, היית נפלאה .


סלב בסטודיו




איזה כיף שחורף !
משנה את האוירה והצבע ששולטים כאן אצלנו תמיד ביד רמה .
בימי חורף סוערים, אני מסתכלת לי החוצה דרך פנורמת החלונות שלי והגשם הסוער ומצליחה להרגיש כמו אירופה ! הארכיטקטורה הישנה של אלנבי בדיוק מולי, מבנים היסטוריים שעדיין לא עברו שימור. והחורף האפור מרגיש כמו משהו באוירה אחרת מיוחדת לא מקומית ועם רוחות אחרות - בקיצור משהו שונה ולא שיגרתי.
גם ההפקה הקטנה שעשינו עם יעל דואני בסטודיו לפני חודש לא היתה שיגרתית.

בדר"כ צילומי ההריון בסטודיו נעשים עם נשים רגילות , מה זה נשים רגילות ? כמוני כמוך בדיוק, אנחנו לא דוגמניות, הפעם האחרונה שהגיע צלם במיוחד לצלם אותנו היתה בחתונה שלנו. זה ממש לא חלק מהשיגרה שלנו לעמוד מול מצלמה ולשדר עצמנו החוצה. ישנן נשים שכבר בשיחת הטלפון משתפות ומספרות לי כמה זה הולך להיות קשה, הן לא רגילות להצטלם, ויותר מכך הן לא פוטוגניות ,מובכות בקלות והן מצטלמות כי זה באמת בוער בהן וחשוב להן לתעד באופן מיוחד . כמובן שאחרי שעתיים איתי בסטודיו כל זה כבר נמצא מאחוריהן הן המומות לגלות בעצמן צדדים שהן לא חלמו שיכולים לצאת מהן , זה נפלא.
אבל לצלם מישהי שיודעת להצטלם כחלק מהחיים שלה ביומיום זו חוויה אחרת לגמרי .
אז קצת על ההפקה עם יעל
לפני חודש בערך פנו אלי ממגזין " נולדים " לצלם להם את השער, ואת כתבת הנושא. זהו מגזין אדיר מימדים,
משהו סטייל מתחתנים, עם המון מידע וכתבות בכל מה שקשור להריון, לידה אמהות ותינוקות.
כמובן ששמחתי להצטרף לגיליון החורף.
הגיעו אלי בבוקר חורפי וגשום במיוחד סימה העורכת, מעיין הסטייליסטית,אלינור המאפרת, ויעל דואני בחודש שמיני.
סיוון האסיסטנטית שלי ואני כבר היינו שם.
וכך נרקם לו לאיטו בוקר של אנרגיות נשיות , יופי ואסטטיקה בסטודיו.
מוזיקה נעימה ברקע, עוגת גזר ועוגיות, והמון קפה ותה לכולנו ,צחוקים ומצברוח טוב . בחוץ אחד מימי החורף הסוערים ביותר של השנה.
אחרי האיפור ,החלטה על הסטילנג והלוק הכללי של הצילומים התחלנו לצלם.
מצד אחד יש כאן משהו מאד אינטימי, אלה לא סתם צילומים, אלא צילומי הירון ראשון , תקופה שגם ככה מאד מרגשת , ולשם שינוי יש המון אנשים על הסט במקום רק המצולמת ואני . ולמרות זאת,רמת האינטימיות והתיקשורת עם יעל היתה נהדרת.
צילמנו אואטפיט ראשון ויעל ביקשה קצת לשנות סיגנון , ללכת על משהו יותר רגוע וקז'ואל , שממש יהיה לה נוח איתו,
התחלנו לסדר מחדש את הבגדים, וחזרנו אל הסט.
מן הסתם זו גם יעל עם הנינוחות שלה ועם הידע מקצועי שלה בעמידה מול מצלמה וגם הסטודיו עצמו שלא משאיר אותך אדיש . מצד אחד יש משהו אחר בגישה אל הצילומי האלה כיח אנחנו מצלמים שער. ומצד שני הרגשתי שאני כן רוצה להשאר עם אותה הגישה כמו בכל שאר הצילומים כרגיל , ונראה לי שזה מה שעשה את האוירה הכללית הנוחה והנעימה .
נכון שיעל מתורגלת ומקצועית מאד מול מצלמה אבל עדיין רציתי ממנה את הרגש, האינטימיות והנוכחות הנשית הכנה , ואת זה צריך להביא לאט ובזהירות, ויעל התחברה והביאה דברים עדינים ממנה, נפתחה והיתה מדהימה.
הגיליון המדובר יוצא ממש בימים אלו, מוזמנים לעיין,
בינתיים המשך חורף רטוב וחמים .

תודה לכל הצוות הנשי והמקסים שהיה איתנו על הסט , סימה, מעיין, אלינור וסיוון .

עדי



געגועי לעצמי




יום שישי אחה"צ גשום וקר עובר על מדינתנו הקטנה , וגם אצלנו רטוב וגשום.
לא יודעת אם זו התוצאה של חמישה ימי גשם רצופים בהם נוגי לא ממש בילתה בגנים ציבוריים והוציאה מרץ או שאולי זה מה שנקרא terrible two ששמעתי עליו רבות.
אבל משהו עובר על כוחותינו הקטנטנים אך הנחושים.
תודה לאל שאת שעות השינה שלה היא עדיין לא החליטה לשנות או לפספס, וכעת השעה חמש דודו ואני קמנו מהשינה , ואני שומעת אותה לאט לאט מתעוררת מחדרה, ומתחילה לקשקש לעצמה.
שכבנו קודם במיטה והתעוררנו לנו לאט, ולי רצו כל מיני מחשבות בראש על המון דברים שרציתי לכתוב עליהם ולשתף אתכם, וחשבתי לעצמי כמה שבא לי לשבת עם הלפטופ שלי עכשיו בסלון עם קנקן תה צמחים ופשוט לשבת ולכתוב ולכתוב . גם כשיחשיך בחוץ , וגם כשיהיה מאוחר . ניסיתי לחשוב מתי יצא לי לכתוב לפי מוזה לאחרונה, ופתאום הבנתי שמאז שנוגי החמודה והנפלאה שלי יצאה לאויר העולם לא ממש עשיתי דברים לפי המוזה שלי , לא יצא לי פשוט לשבת עם הלפטופ בסלון ולכתוב עד שיגמר לי לדוגמא.
גם בכתיבת שורות אלו , אני עדיין שומעת אותה מדברת לעצמה ומשתדלת לכתוב מהר גם כדי להספיק לפני שהיא כבר ממש תדרוש לקום ממיטתה וגם כי אני לא רוצה לפספס את כל מה שיש לי בראש, לא רוצה שתיגמר לי המוזה. אז כן אני מודה, אני מתגעגת לשעות שלי עם עצמי, מתגעגעת למוזה שלי, וליכולת לשבת עם עצמי מתי שבא לי עם המוסף של הארץ ופשוט לגמור אותו במשך אח"צ אחד שלם, או לשבת ולשמוע לי 88 FM בשישי אחה"צ עם עצמי, בלי דרישה נחרצת לראות גוגנים בפעם ה56.
מתגעגעת לשעות האלה עם עצמי שבהן קורים לי דברים בראש ובנשמה שבהם המוזה שלי יוצאת צומחת פורחת לה, והרעיונות הכי יצירתיים יוצאים להם החוצה יש להם מקום חלל, זמן
כמובן שאני לא מתלוננת על החיים הנפלאים שיש לי עם נגה ודודו כבר שנה ושמונה חודשים
(כן , כן הזמן טס כשנהנים ) אבל גם לי מותר !
גם לי מותר להתלונן בקול רם שאני מתגעגעת לעצמי !
זהו ,אז זה מה שרציתי לומר
איזה כיף לי שכבר 10 דקות שלמות אני כולי מ רוכזת בכתיבה שלי שומעת לי את המוזיקה האהובה עלי , שומעת את הגשם בחוץ יורד, ולאט לאט את השקיעה יורדת על רחובות רעננה הישנונית.
ואת השבת שנכנסת

שבת נפלאה לכולנו
עדי

יום שלישי, 25 בינואר 2011

למי שיש תמונה משפחתית אחת טובה, שירים את היד




















שלום לכולם
יום במשפחה מתקרב ... זה מתחיל לבצבץ באויר
ואחרי שיחות עם כמה וכמה משפחות שהגיעו אלי לאחרונה , הבנתי משהו חשוב ,
לרוב המשפחות אין ולו תמונה אחת טובה שלהן כמשפחה ,
משהו מסודר,נקי, חמוד ואווירתי, שכולם נמצאים ,לבושים ואפילו מסתכלים למצלמה .
אתם מצלמים המון , זה לא שאתם לא יודעים לצלם או שאין מצלמה בבית , להיפך יש מצלמה בכל מקום כל הזמן , ודווקא בגלל זה , אתם מצלמים המון תמונות , לא ממש מקפידים על שום דבר , ובסוף אין שום דבר מעניין שרוצים לשלוח לחברים כברכה לחג, או להגדיל ולתת מתנה לסבא וסבתא , או פשוט להכין אלבום משפחתי ראוי ומגניב .
אז לכן החלטתי לצאת בקמפיין יזום לכבוד יום המשפחה !
במיוחד בשבילכם , לכבוד יום המשפחה בחודשים פברואר - מרץ תינתן מתנה לכל מי שיגיע לסשן משפחתי בסטודיו.
הגדלת קנבס משפחתית מתנה לבית, למשרד, לאן שתבחרו .
אז עכשיו אחרי שאתם יודעים ,כבר אין לכם תירוץ !
בואו לחוויה משפחתית מצולמת , הילדים שלכם לא יפסיקו לדבר על זה בחודש הקרוב , תהנו מחוויה משפחתית איכותית ומיוחדת , וכמובן שאנחנו נתעד את הכל בשבילכם , כך שכולכם תהיו בתמונה !


סשן משפחתי כולל :
  • צילום ללא הגבלת תמונות
  • חוויה משפחתית מיוחדת במינה
  • אלבום אנטרנטי עם כל התמונות שלכם שתוכלו לשלוח לכל החברים והמשפחה (ולבחור את ההגדלת קנווס שלכם )
  • מארז DVD עם כל התמונות באיכות מקסימלית מוכנות להדפסה
סה"כ: 1000 ש"ח כולל מע"מ
  • תוספת של אלבום קלאסי משפחתי עם 24 הגדלות בעלות של 200 ש"ח .

ההגדלה ? חינם !

מוזמנים לבקר בדף הסטודיו בפייסבוק לאהוב אותנו ולשתף חברים נוספים :

מצפים לראותכם
סטודיו עדיגיטל

054-4458586


יום שבת, 8 בינואר 2011

כמה דברים שכולנו מסכימות עליהם





בימים אלו ממש את חווה את אחת התקופות המשמעותיות ביותר בחייך, ולפעמים את לא מאמינה שהאשה המביטה אליך מהמראה זו את. כולם רואים אותך מהצד גדלה ומתעגלת... איך את תופסת את עצמך? האם התהליך הזה גורם לך לראות את עצמך אחרת ושונה גם מבפנים ? מה שזה לא יהיה, הצילומים בסטודיו או במים נועדו להראות אותך האחרת, את מי שאת, ואת איך שאת חווה ותופסת את עצמך.

מניסיוני העשיר בצילום נשים ישנם כמה דברים שכולנו מסכימות עליהם :

  • תקופת ההריון היא מיוחדת,חד פעמית ואינה ניתנת לשיחזור, אם לא תפרגני לעצמך הפעם , לא בטוח מתי ואם בכלל תהיה הפעם הבאה.

  • לרוב לא זוכרים לצלם, ואם כבר נזכרים אז רוב התמונות הביתיות לא ממש מחמיאות ,וזה לא באמת איך שהיית רוצה לתעד ולזכור את עצמך.

  • תקופת ההריון עוברת מהר והשינויים הגופניים הם אדירים, אמנם 9 חודשים נשמעים הרבה זמן , אבל במרוץ היומיומי שלנו , את פתאום מוצאת את עצמך בשליש האחרון, כשאין לך מזכרת ראויה מהתקופה הזו .

  • השיח הפנימי שלך עם עצמך יהיה הרבה יותר רלוונטי אם ילוו אותו גם אימג’ים מחמיאים.

  • חוויה מצולמת מתקופת ההריון היא ארוע שישאר איתך לשנים אח"כ. הידיעה שפירגנת ונתת לעצמך את ההזדמנות לחוויה מצולמת בתקופה מיוחדת כ"כ , ובדיוק בסגנון והתחושה שמתאימים לך, תהיה שם בצורת אלבום תמונות מרגש וייחודי שתוכלי לחזור אליו מתי שרק תירצי.

  • הרבה יותר קל ונעים להתחבר לאישה שהיא גם אמא, וגם צלמת מנוסה ומקצועית, ולא למישהי שמעולם לא חוותה את מה שעובר עליך , ועושה את צעדיה הראשונים עכשיו בעולם הצילום ,

  • רוב צילומי ההריון נראים אותו הדבר, רקע שחור,כמה בדים,כובע ופרח בפה ... זה ממש לא הסיגנון שלך , את רוצה להצטלם בסגנון האישי והאינדבידואלי שלך, זורם טבעי ונינוח שישאיר אותך את, במלוא נשיותך.

  • צילומי הריון הם טרנד של השנים האחרונות, וכנראה שלא סתם . אנחנו דור אחר ,שמדגיש את הפרט, שמתעכב על החוויה ומחפש אותה. משיחות עם נשים יותר מבוגרות לא היתה אחת שלא הכריזה כי אם היתה היום בהריון, בוודאי שהיתה מתעדת את התקופה הזו , וכמה חבל שבתקופתה זה לא היה קיים .


הסטודיו ואני

הסטודיו ממוקם בלב ת"א בבנין באוהאוס אווירתי ומיוחד.

את מוזמנת לבוא לבד, להתנתק לכמה שעות מהעולם, ופשוט לפרגן לעצמך חוויה אחרת.

שמי עדי, אמא לנגה ומאמינה בכל ליבי בתהליכי התבוננות מבפנים ומבחוץ.

מאחורי 4 שנות לימודי צילום גבוהים בארץ (מכללת הדסה), ושנת התמחות בניו יורק.

מרצה לצילום ופוטושופ במכללות נבחרות בארץ .


צילומי הריון מתחת למים –בסביבה חסרת משקל, עוטפת ומכילה, ללא עודף המשקל של היומיום, ועם הנראות והתחושה של מימד אחר שהמים מביאים איתם, ניתנת לאישה ההרה תחושת החופש לנוע ולשחרר את כל העצור בתוכה.

חווית צילום ההריון מתחת למים היא יחודית ויוצאת דופן. הצילום הינו ספונטני ונעשה בלבוש מלא מתחת למים.

הצילומים במים מתקיימים בבריכה אקולוגית,מקורה,נקיה ובעיקר פרטית !


עדי כהן - ציזנר

רח' הס 1 ,תל - אביב

054-4458586

www.adigital.co.il