יום שישי אחה"צ גשום וקר עובר על מדינתנו הקטנה , וגם אצלנו רטוב וגשום.
לא יודעת אם זו התוצאה של חמישה ימי גשם רצופים בהם נוגי לא ממש בילתה בגנים ציבוריים והוציאה מרץ או שאולי זה מה שנקרא terrible two ששמעתי עליו רבות.
אבל משהו עובר על כוחותינו הקטנטנים אך הנחושים.
תודה לאל שאת שעות השינה שלה היא עדיין לא החליטה לשנות או לפספס, וכעת השעה חמש דודו ואני קמנו מהשינה , ואני שומעת אותה לאט לאט מתעוררת מחדרה, ומתחילה לקשקש לעצמה.
שכבנו קודם במיטה והתעוררנו לנו לאט, ולי רצו כל מיני מחשבות בראש על המון דברים שרציתי לכתוב עליהם ולשתף אתכם, וחשבתי לעצמי כמה שבא לי לשבת עם הלפטופ שלי עכשיו בסלון עם קנקן תה צמחים ופשוט לשבת ולכתוב ולכתוב . גם כשיחשיך בחוץ , וגם כשיהיה מאוחר . ניסיתי לחשוב מתי יצא לי לכתוב לפי מוזה לאחרונה, ופתאום הבנתי שמאז שנוגי החמודה והנפלאה שלי יצאה לאויר העולם לא ממש עשיתי דברים לפי המוזה שלי , לא יצא לי פשוט לשבת עם הלפטופ בסלון ולכתוב עד שיגמר לי לדוגמא.
גם בכתיבת שורות אלו , אני עדיין שומעת אותה מדברת לעצמה ומשתדלת לכתוב מהר גם כדי להספיק לפני שהיא כבר ממש תדרוש לקום ממיטתה וגם כי אני לא רוצה לפספס את כל מה שיש לי בראש, לא רוצה שתיגמר לי המוזה. אז כן אני מודה, אני מתגעגת לשעות שלי עם עצמי, מתגעגעת למוזה שלי, וליכולת לשבת עם עצמי מתי שבא לי עם המוסף של הארץ ופשוט לגמור אותו במשך אח"צ אחד שלם, או לשבת ולשמוע לי 88 FM בשישי אחה"צ עם עצמי, בלי דרישה נחרצת לראות גוגנים בפעם ה56.
מתגעגעת לשעות האלה עם עצמי שבהן קורים לי דברים בראש ובנשמה שבהם המוזה שלי יוצאת צומחת פורחת לה, והרעיונות הכי יצירתיים יוצאים להם החוצה יש להם מקום חלל, זמן
כמובן שאני לא מתלוננת על החיים הנפלאים שיש לי עם נגה ודודו כבר שנה ושמונה חודשים
(כן , כן הזמן טס כשנהנים ) אבל גם לי מותר !
גם לי מותר להתלונן בקול רם שאני מתגעגעת לעצמי !
זהו ,אז זה מה שרציתי לומר
איזה כיף לי שכבר 10 דקות שלמות אני כולי מ רוכזת בכתיבה שלי שומעת לי את המוזיקה האהובה עלי , שומעת את הגשם בחוץ יורד, ולאט לאט את השקיעה יורדת על רחובות רעננה הישנונית.
ואת השבת שנכנסת
שבת נפלאה לכולנו
עדי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה