מיני סטודיו בהפנינג השרון

שלום אמהות יקרות !

אני מקבלת אימיילים סקרנים ושואלים מכן - איפה אפשר לראות את התמונות ,

אז סיימתי להעלות אותן לרשת , ויצרתי אלבום אנטנטי בשבילכן .

היה לי פשוט כיף לבלות איתכן יום שלם במיני סטודיו הקטן שהקמנו בהפניניג , ומהתגובות שלכן אני מבינה שזו היתה אטרקציה מיוחדת ומפתיעה מבחינתכן .

טוב , אי אפשר להאשים אתכן , לא בכל יום יוצא לכן להכנס לקניון ולקבל צילומים מקצועיים ומתוקים שלכן עם הקטנטנים ועוד לגמרי בחינם .

אתן מוזמנות להכנס ללינק המצורף ולצפות ולהוריד את התמונות שלכן,

אתן גם מוזמנות לשוטט בבלוג, באתר ולקרוא כל מה שבא לכן על צילומים בסטודיו, חוויות לידה , הורות ואמהות.

אל תשכחו שכחלק מהשתתפותכן בהפנינג קיבלתן ממני שובר הנחה לצילמי משפחה בסטודיו - כדאי מאד לנצל את ההטבה המיוחדת הזו ,

אתן מוזמנות לפנות אלי בכל שאלה או התייעצות ,

http://picasaweb.google.com/adidas76/xeAhZC?authkey=Gv1sRgCIPqwICl7YzL1AE#5553110629104996562

וכמובן שאשמח לקרוא את תגובותיכן פה ע"ג הבלוג עצמו

שיהיה לכן יום מקסים

עדי כהן - צלמת

www.adigital.co.il

0544-458586

אשת השבוע - 9 Rooms

שלום לכולם , השבוע התפרסם

ראיון שלי לקראת ארוע
Rooms 9

בו אני מספרת קצת על עצמי, מה הוביל אותי לצילום , ועוד פרטים מעניינים .
הנה הוא לפניכם :

השבוע בחרנו לאשת השבוע את הצלמת עדי כהן-ציזנר המקסימה. עדי, על רקע לידת בתה התינוקת בחרה להתמחות בצילומי הריון ולידה ובמיוחד בכאלה שנעשים מתחת למים. חוץ מזה היא גם מטיילת הרבה בעולם, מלמדת, ומנהלת בלוג פרטי שלה באתר תפוז. עדי תהיה אתנו באירוע 9Rooms בשבוע הבא (18.11 במקרה ושכחתן....) והנה אתן מוזמנות להיכרות קרובה ומוקדמת.

שם: עדי כהן - ציזנר

גיל: 34

מצב משפחתי: נ

ילדים: 1

מקצוע: צלמת

1. מה משך אותך לעסוק בצילום

אני חושבת שכבר בתור ילדה חלמתי שכשאהיה גדולה אהיה צלמת כך שללימודי הצילום הגעתי כנראה לא במקרה. כשחזרתי מהטיול הגדול שלי בדרום אמריקה אחרי הצבא, ניסיתי להרשם ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה ולא התקבלתי. המעניין היה שלא הרגשתי תחושת החמצה, אלא ששמחתי שמישהו החליט בשבילי ועכשיו היה זה לגיטימי עבורי ללמוד צילום. המשיכה שלי לעסוק בצילום נשענת על המדיה עצמה והקומוניקציה שלי דרכה עם העולם, היה נפלא בעיני שבאמצעוות המכשיר השחור והאטום הזה אני מסוגלת לבטא את עצמי ואת הלכי הרוח שלי, הרגשתי שסוף סוף אני יכולה להסביר את עצמי גם בלי מילים ארוכות ושיחות מתישות. באותה המידה שמחתי על כך שלא כולם מבינים באותה הדרך והפשטות את אותו הצילום והיתה בי שלווה והשלמה לגבי זה. הדבר העיקרי היה הביטוי העצמי שלי והתפיסה שלי את העולם באופן נצחי כך שתמיד אני יכולה לגשת לארגז התמונות, להתבונן ולומר לעצמי שכך היו הדברים, ולהזכיר לעצמי תקופות, ארועים, אנשים וחוויות שהייתי שלקחתי בהם חלק.

2. כילדה, האם היה לך קשר לצילום

את המצלמה הראשונה שלי קבלתי מדוד שלי לכבווד הבת מצווה, אני זוכרת שכבר אז צילמתי המון, חברות, את עצמי וגם טבע דומם. כשאני מסתכלת היום על התמונות האלה אני רואה המון נאיביות, ואסטטיקה ראשונית, ילדותית ותמימה. האמת שגם היום, 20 שנה אחרי, אני עדיין מחפשת ומצלמת באותה הרוח, משהו בסיסי ביותר בחיפוש המתמיד אחרי הפריים שיהיה נעים להסתכל עליו נשאר איתי עד היום ואני מאמינה שישאר תמיד. כמתבגרת היה לי קיר בחדר שלי שאח"כ גדל לשני קירות מלאים בתמנות שגזרתי מעיתונים ומגזינים, בכל סוף שבוע הייתי עוברת על העיתונים והמגזינים של הורי, לא מתענייינת כהוא זה בכתוב אלא מדפדפת בדבקות כדי להעצר על התמונה "שתעשה לי את זה". אף פעם לא נעצרתי לשאול את עצמי למה? למה דווקא התמונה הזו? זה היה תרגיל בהקשבה לאינטואיציה האסטטית שלי אשר אני יודעת בוודאות כי טבועה בי היום בכל רגע שבו אני מסתכלת על העולם גם כשאני ללא מצלמה ביד. כילדה תמונות ואלבומי תמונות ריתקו אותי, עד היום אני מוצאת את עצמי מגיעה לבית חדש ונעצרת ומקשיבה לתמונות המשפחתיות על השידות והקירות.

3. האם היותך אמא השפיעה על תפיסתך האומנותית?

אני חושבת שתפיסתי האומנותית התרככה מאז לידתה של נגה בתי, החיבור לצילום נשים מאד התחזק אצלי ויש לי ענין מיוחד בו, אני עדה לרגעים קטנטנים ומופלאים אצל הילדה שלי וזה מחלחל להכרה האומנותית שלי, אני נמשכת הרבה יותר לנשים צלמות ובכלל לנשים יוצרות מכל תחום שהוא ומרגישה שספקטרום השיח שלי איתן גדל והעמיק.

4. את מצלמת נשים בהריון בתמונות מאוד אינטימיות, איך את גורמת לנשים להיפתח ולהיחשף אל המצלמה

האני מאמין שלי בצילום אנשים בכלל ונשים בפרט הוא אמון. סיטואציה שבמסגרתה אשה שאינה דוגמנית מוצאת את עצמה עומדת לפני עדשה קורה רק פעמים ספורות בחיים, המטרה שלי היא להביא את אותה אישה להפתח מולי כאילו אני לא שם ולכן עבודת האמון מתחילה כבר בשיחה הטלפונית שלנו שבה אני מסבירה את תהליך הצילום ומתעניינת בה ובהריון, בסטודיו עצמו אנחנו יושבות ומשוחחות ותוך כדי כך נוצרת אינטימיות שדרכה אני למדה על אותה אישה. יש המון סוגים של נשים וכל אחת צריכה להצטלם איך שמתאים לה, העבודה שלי מחייבת אותי להבין בזמן קצר מי עומדת מולי ואיך להתנהג איתה, כאן נכנס הניסיון "הפסיכולוגי" שלי, על מנת שאישה באמת תחשוף את עצמה היא צריכה להרגיש בסביבה תומכת ואוהדת, הסטודיו עצמו הוא חלל אינטימי ורך והתחושה הכללית למצולמת היא ש "כאן מותר לך הכל", זו טריטוריה שאף אחד לא רואה, לא מבקר או שופט. לעיתים קרובות, בגלל ניסיוני האישי, זורמת השיחה גם לטיפים בנושאי הריון ולידה.

5. את מי היית רוצה לצלם?

הייתי רוצה לצלם את הזמרת נינט רוקדת מתחת למים, אני חושבת שיש לנינט כישרון מיוחד ושרק בתקופה האחרונה היא מתחילה ממש לעשות ולבטא את מה ומי שהיא באמת. אני רוצה לתת לה הזדמנות להיות מי שהיא בלי אף אחד מסביב, ללא שירה, מצלמות וידאו ומאפרים, אני רוצה לצלם אותה בבריכה, בשמלות ארוכות ושיער פזור, ולנסות להוציא ממנה משהו מיוחד ושונה שאף אחד לא ראה עדיין, יש לי תחושה שהסביבה המימית האינטימית תביא אותנו לשם

6. כצלמת, את יוצרת אמנות שאת נפרדת ממנה עם המסירה ללקוח, האם את חשה תהליך פרידה

לא, לשימחתי מדית הצילום ניתנת לשיכפול. יש לי ארכיונים שלמים של כל מה שצילמתי אי פעם, כנראה שאני לא ממש יכולה להפרד מהעבודות שלי .

7. מה הפרויקט שאת גאה בו במיוחד

לפני כמעט שנה התחלתי לצלם לידות.אחת הלידות הראשונות שצילמתי היתה לידה תת מימית, זו היתה חוויה מדהימה וניסיון עוצמתי מאד של התארגנות וצילום של התרחשות מופלאה שקורית בזמן אמת אל מול עיני. העובדה שצילמתי מתחת למים היתה מרגשת מאד מבחינתי, הכל נראה והרגיש אחרת, בקטעים מסויימים עצרתי את נשימתי יחד עם היולדת, בקטעים אחרים פשוט הרגשתי את דפיקות הלב שלי דוהרות בשלש מאות קמ"ש. ההתרגשות היתה מאד חזקה. בסופו של דבר ערכתי סרטון וידאו שלם של הלידה הזו ובכל פעם שאני צופה בו אני מוצאת את עצמי מתרגשת מחדש. הפרוייקט הזה שילב עבורי כמה יכולות, הקשבה, הכלה, הזדהות נשית, ויכולת לשהות במקום ההתרחשות בלי להיות מורגשת.

http://www.youtube.com/watch?v=KPcR1ag03Ww

8. עם מי היית רוצה לעבוד

הייתי רוצה לעבוד בצמוד לצלמת מאד מיוחדת בשם זנה הולוואי (Zena Holloway), זנה מתמחה בצילום תת מימי. סגנון הצילום שלה מאד ראשוני, עם נטייה חזקה מאד לאסטטיקה וציבעוניות. יש משהו ממש סוראליסטי בשילוב המים, הציבעוניות, והדרך בה אנו רגילים לראות דברים. בעיקר מורגשת היד הנשית המכוונת שלה בכל.

http://www.zenaholloway.com/zena.html

9. ספרי לנו על ה"חדר" הפרטי שלך

החדר הפרטי שלי הוא כל מקום שבו יש לי פיסת חול וים, שעת בוקר מוקדמת או שעת אחה"צ מאוחרת , נקודה מבודדת ליד המים בה אני יכולה לשבת לחשוב, לכתוב, לדמיין, ולשמוע את הגלים. לא משנה באיזו מעונות השנה

עדי כהן - ציזנר

0544-458586

www.adigital.co.il

סוגרות מעגל

את שירה פגשתי לפני 3 שנים, בהריון שלה עם יואב.

הייתי ממש בתחילת דרכי כצלמת הריון.

שירה הגיעה אלי דרך חבר משותף שקנה לה במתנה סאשן צילומים בסטודיו. אז פשוט דיברנו בטלפון וקבענו לתאריך מסויים בסטודיו.

שירה הגיעה לבד, והתחלנו לצלם, זה פשוט זרם מעצמו, היה לנו קליק כמו שאומרים,

מן הסתם לפני 3 שנים הריון ותהליכי הריון לא היו כ"כ קרובים לליבי, כל מה שידעתי בעיניין היה מחברות, ומהמעט נשים שצילמתי, מצאתי את עצמי מדברת עם שירה תו"כ הצילומים, ואת שתינו ממש נכנסות לשיחות על פלא העולם הזה שגדל לה בבטן ברגעים אלו ממש והופך לבןאדם קטן.

אחד הדברים שאני זוכרת משירה זה את האור וההתרגשות שקרנו מכל פינה אצלה, היא היתה מאוהבת בהריון, בעצמה, ברעיון של להיות בהריון , ובחיים הקטנטנים האלו שגדלים לה בגוף והם פרי אהבה כ"כ מיוחדת.

והצילומים אכן מדברים בעד עצמם. אחרי חצי שנה, קיבלתי טלפון מטל, בעלה של שירה, הוא סיפר לי שיום הולדתה מתקרב והוא פשוט יודע מה תהיה המתנה המושלמת בשביל שירה - סאשן צילומי משפחה בסטודיו עם יואב הקטן.

שמחתי מאד לקבל את השיחה הזו ובאמת להבין ולדעת שאני מצליחה לגעת באנשים שמגיעים אלי.

ואכן צילמנו יום משפחה שהיה חוויתי ביותר , יואב הקטן התלהב בערך כמונו והשתין בכל פינה בסטודיו.(בערך)

והאנרגיות היו בשמים.

מאז שירה הספיקה לבוא לסטודיו עם יואב בעוד הזדמנות חגיגית והוא היה כבר בן שנה וקצת.

שירה ואני עדיין בקשר, היא קוראת אדוקה של הבלוג שלי, ואני מקבלת ממנה פידבקים מדהימים על השיתוף, והכנות, ובעיקר על כך שהיא ממש מרגישה שאני כותבת לא רק על עצמי אלא על התמודדיות של כל אישה ואמא.

לפני חודשיים בערך שירה צילצלה אלי וסיפרה לי בהתרגשות "החלטתי סוף סוף מה אני רוצה מתנת יומולדת מאמא שלי !"

"אני רוצה סאשן צילומים אצלך בסטודיו לעצמי, שבסופו אזמין את אמא שלי להצטרף !"

יכולתי לשמוע ממש את ההתרגשות בקולה, היא היתה ממש גאה בהחלטה האמיצה הזו שלה.

כדי להכניס אתכם לעיניינים, שירה כל חייה היתה ילדה \בחורה \אישה גדולה יחסית . שסבלה מדימוי גוף מאד נמוך.

בהריון של יואב היא העלתה 25 ק"ג, והיום שנתיים וחצי אחרי היא הורידה את כל המשקל העודף ועוד שאריות שתמיד רצתה להוריד.

ומשיחות שהיו לנו לאורך הזמן, שיחות נשים כאמור, ראיתי ושמעתי את השינוי הזה שהיא עוברת , במחשבה, בראיה שלה את עצמה, בתפיסה , זה לא קרה לה ביום אחד , וכל פעם לפגוש אותה ולראות את השינוי היה מרתק מבחינתי .

המפגש הזה שלה עם עצמה בסטודיו, בצילומים שרק יכלה לחלום עליהם פעם , ופתאום לקלוט שזו היא, האישה היפיפיה והסקסית הזו שרגע אחד מתביישת ונבוכה ורגע אחר מתפרצת בריקוד ותעוזה מול המצלמה, למעשה בשלב מסויים כלל לא הייתי שם,היא היתה שם כל כולה, החוויה שלה לחוש את עצמה כמו שהיא פשוט
פרצה ממנה איתי או בלעדי .

קרני אמא של שירה הצטרפה אחרי שעתיים, ופגשתי אישה פשוט מרגשת בנוכחותה, - קטנה , שקרטה ועוצמתית.

החיבור של שתי הנשים האלה בחדר , השאיר אותי פשוט להתבונן ולתעד , לא הייתי צריכה לביים כמעט כלום , היתה לנו פשוט סינרגיה מושלמת , והכל קרה מעצמו.

היתה לי הזכות להציץ לאינטימיות מקסימה של אמא ובת, לדיאלוג נשי, בוגר ואימהי.

וזה הזכיר לי שגם אני שכבר אמא לילדה משלי , ומרגישה עצמי הכי בוגרת בעולם ,עדיין הילדה של אמא שלי , ותמיד אהיה כזו לעולמים !

נשים ומנשאים

שלום לכן נשים ואמהות יקרות !

נפגשנו השבוע ביום שני בהפנינג המנשא הנכון, הוזמנתי ע"י אורית סופר הוגת הארוע לתת חסות ולצלם את המתרחש , אני מאמינה בשיתופי פעולה וכך עשיתי גם הפעם.

פגשתי המון נשים ואמהות מקסימות ומאוהבות , ועוד המון תינוקות בכל הגילאים המינים הצבעים והחיוכים , והאמת שהיה לי פשוט כיף. לטייל בין הדוכנים , לחפש רגעים קטנים ואינטימיים ולהכנס בעדינות ולהנציח את רגעי היומיום האלה. שלכן עם היצור הקטנטן הזה שהפך ביום בהיר אחד להיות מרכז עולמכן .

ולא סתם החלטתי להקדיש למפגש הזה פוסט בבלוג שלי , אתן כל היום דואגות וחושבות איך לעשות את החיים שלכן ובעיקר שלו\שלה טובים ונוחים יותר, לא תמיד יש מי שרואה אתכן מהצד ועוצר להתבונן ולתת את הכמה דקות הקטנות האלה של תשומת הלב, גם אם יוצא לכן להנציח ולצלם , לא תמיד זה יוצא כמו שרציתן, או שהרגע כבר עבר, או שבכלל אין לכן תמונות ביחד .

ואני שמחה שנקרתה בדרכנו ההזדמנות להכיר ולתת לכן את הכמה מזכרות הקטנות והמתוקות האלו .

אתן מוזמנות להמשיך ולשוטט בבלוג ולקרוא את הרשמים שלי מתקופת ההריון והלידה, אני מניחה שיהיו מי מכן שיתחברו לדברים .

מבחינתי כשישבתי וראיתי את התמונות אח"כ בלילה והסתכלתי עליכן , חשבתי כמובן גם על עצמי ועל התקופה ההיא לפני שנה עם נגה כשהיא במחשבתי 24 שעות ביום 7 ימים בשבוע כל שניה ביום חיה ונושמת אותה,ונזכרתי בגעגוע , והרגשתי המון אהבה ופירגון לטוטאליות הזו שאתן נמצאות בה בימים אלו ממש .

מצורף לינק לאלבום האנטרנטי עם התמונות שלכן - תהנו :-)

http://picasaweb.google.com/adidas76/Adigital?authkey=Gv1sRgCNazt7OeysWswAE&feat=email#5527529108156247490

שמחה שיצא לנו להפגש.

מוזמנות לבוא עם הקטנטנים לסאשן מרוכז יותר בסטודיו , ולהשקיע בתיעוד המשפחה החדשה שלכן .

שלכן ,

עדי כהן - ציזנר

0544-458586

www.adigital.co.il

סטודיו עדיגיטל בסאשן רטוב במיוחד !

אני תמיד מחפשת דברים חדשים ומענינים , זה כנראה האופי שלי , חוסר היכולת לשבת בשקט . זה כמובן גם מתבטא היטב במקצוע שלי לשמחתי הרבה.

לחפש את הזוית המעניינת את הקונספט השונה ובעיקר את האופן האחר שבו אפשר להציג אנשים במדיית הצילום.

אני מדברת על צילומי אנשים מתחת למים!

למי שכבר הספיק לעקוב אחרי הבלוג וההתפתחויות שקורות כאן , וגם למי שלא - הפעם הראשונה שצילמתי מתחת למים ושהרעיון בכלל עלה במוחי היתה בהריון שלי . שבוע 38 , סוף יולי 2009 שיא החום . עלה בראשי הרעיון לצלם את עצמי בהריון מתחת למים. ואכן כך היה, אתם מוזמנים לבקר בבלוג ההוא מלפני יותר משנה סיפרתי על החוויה וכמובן צירפתי תמונות.

מאז כמו שאומרים זרמו הרבה מים ..והשנה החלטתי להתמקד ולהתמחות בכל מה שקשור להריונות לידות ומים !

ההמשך היה עם צילום הלידות של ענבל, רוני וענבר, לכל אחת סיפור מיוחד ומקסים משלה , התוצאה החזותית המדהימה ביותר בעיני היתה בלידה של ענבר מתחת למים שהיתה חוויה מדהימה לעין ולנפש , וגם משם יש כמובן תמונות אבל הרבה יותר חשוב - ללידה הזו יש גם סרטון וידאו מדהים שצולם כולו מתחת למים.

היום אני רוצה לספר לכם על צילומי ההריון מתחת למים של דנה.

דנה היא דולה בנשמה, ואנחנו מכירות מתקופת ההריון שלי. הרעיון לצלם את דנה ועוד לתעד הכל בוידאו היה שלי. מניסיון תמיד כשאני רואה סיגנון צילום ייחודי או סאשן צילום שמעניין אותי, אני מיד בודקת אולי יש קצת חומר או תמונות על איך צילמו את... ותמיד נורא מעניין אותי לצפות בסרטי "מאחורי הקלעים " של סט צילומים. אז חשבתי לעצמי שסרט "מאחורי הקלעים" של איך צילמתי מתחת למים יעניין הרבה אנשים מלבדי ודנה התחברה לעיניין בשניות בשמחה.

אספר בקצרה שהחוויה היתה נהדרת, נשית ומחברת לשתינו , צילמתי בציוד החדש שלי ואת כל החוויה תיעדה בוידאו מתחת למים מיכל שהיא גם חברה טובה עוד מימי ניו יורק העליזים , והיא גם העורכת של הסטודיו.

היה לי ברור שאני רוצה לתעד את אופן הצילומים, גם כדי שאני אוכל ללמוד מכך וגם כדי לשתף בחוויה מהצד.

את יקי שהוא החלק השני בסרט הזה אני מכירה כבר קרוב לחמש שנים, לא, הוא לא בהריון , אבל הוא כן מוזיקאי מחונן שמוזמן לנגן בקונצרטים בארץ ובחו"ל, ואני מצלמת אותו מהרגע הראשון שנפגשנו, גם בקונצרטים וגם בסטודיו לצילומי תדמית , והדבר המדהים בקשר המקצועי הזה שיש בו המון נקודות דמיון אפילו ששנינו משני תחומים שונים.

אנחנו משתפים המון אחד את השניה בהתפתחויות בקריירה שלנו ,מתלבטים ומתייעצים על מהלכים, ושינויים , ואני יכולה לומר שיקי הוא אחד הלקוחות הראשונים שלי מאז שחזרתי מניויורק והתחלתי לצלם בארץ - ועד היום.

בחודשים האחרונים יקי עובד על אתר חדש, וחשבנו על לוק חדש ורענן לגמרי שיכול להוסיף לאתר - וכך עלה רעיון צילומי המים, - להוציא את האמן מאולפן הקונצרטים , מהסטודיו, ולאמץ גישה מוזיקלית תדמיתית שונה לגמרי.

אז הנה התוצאות לפניכם ,

רצוי להדליק רמקולים להתרווח לאחור ולצפות בסרט המדליק הזה.

אשמח לשמוע את תגובותיכם,וכמובן שאתם יכולים לשתף אנשים נוספים במה שכרגע ראיתם .

יום מקסים

עדי

www.adigital.co.il

0544-458586

רשמיה של יולדת מים טבעית

הי עדי, מה שלומך, לא תאמיני אבל לא שכחתי אותך ובאיחור ספונטני, כעבור כמעט חצי שנה מאז שביקשת, (מצטערת על הזמן שחלף)אני מתפנה לכתוב לך, לבלוג שלך וליצירתך מכתב הללוייה...., אז כך:

ההריון המבורך הזה של בננו הראשון וילדנו השלישי, לווה בדאגות רגילות של הריון, לידה ובינותם אך משלב די ראשוני היה לי ברור שאת הלידה הזו אני רוצה אחרת....

לידתי הראשונה וגם השנייה לא הייתה טראומטית לגוף או לנפש יותר ממה שכל לידה באשר היא. הלידות היו טבעיות עד כה ללא אפידורל, (לא כי אני גיבורה אלא להיפך, כי פחדתי מהשלכות של מחט בעמוד השדרה שלי)

זה המקום אולי לשתף ולגלות שקיבלתי החלטה בשלב די מוקדם של ההריון הזה שאני רוצה ללדת באופן טבעי וביתי, בג'הארה דולה" שבמושב קדימה.זהו מרכז לידה טבעי, עם ציוד היקפי רפואי , עם הידרותראפיסטית ודולה נפלאה טלי מקורי ושותפה לחיים ולעבודה ד"ר אילן הלוי שהוא רופא בכיר , מיילד, ואישיות כובשת (שזה לעניות דעתי התואר הכי נחשב)המקום בנוי כצימר יפייפה עם תנאים אופטימלים ללידה, ציוד ואביזרים רפואיים היקפיים, ביטוח רפואי וכל מה שמתבקש בנסיבות משמחות שכאלו... ייחודו של מרכז הלידה הקסום הזה, מעבר להיותו חלומה הרטוב של כל יולדת טבעית, הוא שמאפשרים לידה במים, זו גולת הכותרת שם. את הצירים עוברים בבריכה עמוקה ומרווחת, עם מכשור, זרמים, ושמנים.

כשמגיעים לשלב הלידה האקטיבי, כשיש פתיחה מלאה, עוברים לאמבטיה עמוקה וסטרילית ושם רק היולדת ולעיתים גם בן זוגה נמצאים ורק ידי המיילד\ת משתתפים ........

כשחיפשתי צילום תיעודי ללידה, ידעתי שחשוב לי למצוא צילום תת ימי, וזה כמובן כבר צמצם לי את המבחר.

בלידות הקודמות
הילדות יצאו קסומות, וגם הגלישה לאמהות שהייתה רכה באופן יחסי...אבל משהו היה חסר לי שם.

משהו בהתנהלות שבעת הלידה, בינות הכאב, תחושת הפוחלצות בעת צירי הלחץ ובשלב הלחיצות (שבכלל לא הייתי שם לכאורה, הכל היה על "טייס אוטומטי")משהו נעדר שם, לימים גיליתי שזו הייתה אני, הייתי שם נוכחת-נפקדת...בין שלב הלחיצות וההתפחלצות בזמן אמת, ועד לשלב של קול בכי דקיק וטהור בישר לי שאני אחרי, היה שם בהווייתי חור שחור. לא זכרתי מהשלב הכי אמיתי, שהראש מגיח אלינו,כלום. גם בתמונות שביקשתי לתעד, הרגע הזה, הכי קריטי לא תועד, כי בן זוגי מונה כאחראי על רגל שמאל.....בלידה השנייה ביקשתי בלחיצה הקריטית שיביאו מראה, כי רציתי להבין מה קורה שם לעזאזל ורוצים לדעת מה באמת קרה, לחצתי כ"כ חזק , שעצמתי עיניים בכל הכח- ככה מתאמצים, לא????

וכך גם בשנית פספסתי וכך מלידה ללידה התבשלה בי ההבנה שאני רוצה להבין מה קורה שם בדרום המופלא הזה.........

זה לא היה מתוך נרקסיזם או סגידה לגופי המדהים (שלא תטעו, גם את צילומי הנרקסיזם ההריוני כבר עברתי)אלא באמת מתוך ניסיון להבין מה קורה שם, מה קורה לי, מה קורה לפרי הריוני, ואיך באמת באנו לעולם....ראיתי סרטי לידה שצולמו ותיאבוני רק גבר, הרגשתי שזה רק מסקרן אותי יותר לגבי גופי וידעתי שזה נכון לי. וכך בעצם הגעתי אל עדי.

חיפשתי מישהי שלא תשים לי רוח מדברית בשיער על רקע פוסטר של הרי שוויץ, חיפשתי היעדר קיטשיות, נאמנות למקור ואותנטיות לתהליכים ללא שום קשר למידת האסתטיות שבהם.חיפשתי צלם\צלמת תיעודיים, שילכו שבי אחרי האובייקט ולא אחרי הקונצפט, חיפשתי מישהו שמוכן להיות מובל עפ"י הדינמיקה (הצווארית במקרה שלי) שמתפתחת, תוך גמישות, נכונות לספונטניות, שינויים ואפילו תכתיבים (שלא נדע) אלו ואחרים...מישהו שלא יורגש בתהליכים הכ"כ אינטימים האלו. חיפשתי מישהו שאני לא ארגיש שנכנס לי לוואגינה אבל כן סוגד לטבע באשר הוא.

עברתי על מס' תיקי עבודות, וביקרתי בלא מעט אתרים ומן התמונה הראשונה של עדי הרגשתי שזה הקולב האומנותי שבו אמשכן את גופי ברגעים מקודשים אלו....

יצרתי קשר עם עדי, אם זכרוני לא מטעה אותי, בסביבות סוף חודש שישי.עדי הייתה מאד לבבית, נדברנו להיפגש בתחילת תשיעי,

המים עשו לה את זה ולולא ידעתי שכעת היא לא בהריון הייתי אומרת שבפעם הראשונה שהעליתי את רעיון התיעוד התת-מימי, היא נשמעה כאילו ירדו לה המים, באותה פליאה, התלהבות , השתאות והתרגשות.....שמחתי שהיא לא נרתעה מרעיונותיי הלא מיין סטרים, והייתה נכונה לשתף פעולה בכל רגע נתון , כל אימת שתתבקש. בשיחה בינינו הסברתי את עצמי שמבחינתי אני לא צופה שאהיה אסתטית או איראה כבעת אורגזמה רוחנית כמו מריה של ישו בציורי הרנסנס....סביר להניח שהצילומים לא יהיו אסתטים ואפילו לא חדים וברורים אבל הם יקפיאו וינציחו את הרגע הכ"כ מקודש הזה, וזה מה שנכון לי....עדי קלטה אותי מיד, והקליק הזה היה עוצמתי מאד., גם יורש העצר הרגיש את זה מבפנים.........

לאחר שתיאמנו ציפיות ראשוניות באופן טלפוני וקבענו בסטודיו שלה לפגישת פנים אל פנים...

ליורש העצר שלנו מסתבר היו תכניות אחרות.....בסוף שבוע 36 האפרוח החליט לבקוע......לא היה יותר מדי לחץ, אבל כבר מהדרך, אחרי ירידת מים, בעודי נוהגת את כל ואדי ערה לבד, תוך פלבול עיניים ונשימות ע--מו--קווווווווווות (!!!!!!!)התקשרתי אל עדי , עדכנתי את עדי ש.....אופס אבל אני בדרך לקדימה, ל"גאהרה דולה" ללדת, ושאם מתאים לה אז אשמח שהיא תצטרף........האמת, שבאותו רגע לשניונת זה לא היה תזמון טוב, כי בדיוק עדי היתה בדרכה לסטודיו לצילומי הריונית,אך מסתבר שהיא הסבירה את המצב וההריונית שמחה לדחות את הצילומים ליום המחרת. ועוד לפני שהפנמתי איזו החלטה לקחה, היא שבה אליי והודיעה שהיא מארגנת ציוד והיא בדרך............
לא אלאה אותכם בהתנהלות של קבלתי בגן העדן המימי הזה, שקיבלו אותי בחיבוקים ונשיקות ובתחושה שהנה שוב אני ב"אוהל האדום" , במקום הכי נכון לי. ידעתי שהגור שלי מקבל את הכי טוב שיכול להיות לו, וכך גם אמא שלו. עדי הגיעה כעבור חצי שעה, עוד לפני בן זוגי, והתארגנה עם בגד ים, מצלמה, משקפת ושאר צעצועי פירוטכניקה מהוללים וצללה ללא עכבות היישר לתוך הבריכה, לא לפני שביקשה רשות מכל המשתתפים..

האמת, בשלב זה , כבר לא הייתי כ"כ בבית...... והתמסרתי רק לנוסע השלישי....שבתוכי..עדי לעומת זאת התמסרה מאד ובינות האדווה של הזרמים, הרוח שהתגנבה מן החלון עם ריח של חורף וריח השמנים האתרים, ולהבות הנרות שנצנצו ברגשנות לרגל המאורע השמיימי, בינות כל אלו עדי שחתה לה כמו רואה ואינה נראית.......אני זוכרת שהיו לי מס' פעמים שפקחתי עיניים והופתעתי מנוכחותה הלא מורגשת. .בבריכה ביליתי 3 שעות וכשזוהתה פתיחה מלאה, עברתי בתמיכת כל סובבי לאמבטיה. כל הבדיקות אגב, דופלר כל חצי שעה, פתיחה וכד' נעשו בתוך הבריכה ולא התבקשתי לצאת כל פעם.... באמבטיה השלב כבר היה אקטיבי, וכבר לא חיכיתי לציר הבא כי זה כבר לא הפסיק (מה הקטע הזה , מי המציא את זה בכלל?!!!?)נשמתי נשימה עמוקה ופתחתי עיניים חזק , בתודעה נקייה וטהורה- לחצתי חזק ונגמר לי הכח, באותו רגע עדי שירבבה את ידיה הטעונות מצלמות, האחת מתחת למים, בינות רגליי ויידי, והאחת למעלה, מעליי משקיפה, סטילס, אני זוכרת שמיד אחר כך קיבלתי נשיקה צלולה,טובה ורכה מהמיילדת המופלאה שלי-תמי שטרן ולחישה עמוקה לתוך האוזן שלי מטל, שאמרה לי, "יופי, את נהדרת, הלחיצה הזו קידמה אותך המון" טל הספיגה את מצחי עם מטלית רכה וקרה לטפה את גבי...ואני.......הייתי חייבת להבין עד כמה זה נכון- לא יודעת מאיפה היה לי האומץ , הפכחון או התובנה אבל הכנסתי את הקמיצה, האמה והאצבע שלי לתוכי, כדי לדעת אם זה בא , אם באמת אני עוד מעט גומרת, והרגשתי אותו!!!!!!!!!!!!!!!!!!ואוו, אני חושבת שזו הייתה האורגזמה הכי טובה בחיי, בן זוגי אומר שבאותו רגע חייכתי את החיוך הכי אינפנטילי שהוא ראה עליי אי פעם........

הזדקפתי בחזרה על ברכיי, הודעתי שאני לוחצת ונתתי את לחיצת חיי, לחיצת חיי וחייו.....ראשו הגיח החוצה, כשאני רוכנת קדימה וכל אותה עת ידי הימנית, אותה יד שנגעה בו בתוכי, לא משה ממנו, מלווה אותו כל זמן הגחתו, עד שכל גופו בידי המיילדת, שמעבירה לי אותו בין ברכיי אל קדמתי.....כ"כ הייתי בחוויה שלא ידעתי כל אותה עת שעדי הייתה עוד עם ידיה במים. האקסטזה הסתיימה, הנירוונה החלה. .התיישבתי מותשת במים והמיילדת ראתה לנכון להוציא את מטר מן המים, כי הבחינה בחבל טבור פריך.....עדי המשיכה לצלם עוד מס' תמונות של הרגעים הראשונים ביבשה, של מטר, שלי , של אבא שלו, וכעבור חצי שעה, שנראתה בה כאילו היא עצמה ילדה, כ"כ נרגשת ומלאה אנדרופינים ואנדרנלין כאחד נפרדה מאיתנו בעדינות, בשקט שכ"כ התבקש, בחיוך מרגיע ועיניים נוצצות של כולנו.

סיכמנו שנדבר.....כעבור חצי שעה בערך, התקשרה אל טל ,התעניינה בשלומנו וסיפרה שראתה את הצילומים ושהם פשוט מטריפים, משגעים ביופיים, יחודיים וכשנתאושש כל מי שנרצה יהיה לו חלק בדבר היפה הזה..

לימים, כשיצרנו שגרה חדשה (שהרי עם כל ילד מתחדשת השגרה)נדברנו על התמונות, הסטילס והווידיאו התלבטנו לגבי עריכה מוסיקלית ברקע. עדי יזמה עוד ועוד בונוסים שכן הסרט הזה וחוויית הצילום הרטיטו גם אותה ויצרה הרבה הדים תקשורתיים מסביב, גם מקולגות, גם מהתקשורת....תיאמנו ובסוף נתתי לה יד חופשית לבחור שיר רקע ולערוך....התוצאה הייתה מדהימה. ע"מ לאפשר למי שרוצה להתוודע אל לידת המים מבלי לפגוע בפרטיותנו גיבשנו קטע מצונזר ששומר על אלמוניותנו ופרטיותנו., מה לעשות לא בא לי להיות סלבס וואגינה......

אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את הסרט במהדורה מלאה.......מטר ישן, היד קצת רעדה לי כשהכנסתי את הדיסק לכונן והלב.........דפק בקצב מטורף כשעלו אל מול עיני צילומי תקריב של הלידה , הרחם שלי התכווץ כמו בציר הראשון.......אני חושבת שרק בפעם העשירית שראיתי את זה חדלו המיני צירים הללו. זה כ"כ ריגש אותי שאפילו הרחם שלי החסיר פעימה. ועם זאת, למרות התוצר האסטטי (להפתעתי)קיימת נאמנות מוחלטת להוויה ולחוויה וגם למשתתפים. לא הייתה פלישה לטריטורייה האישית, לא הורגשה מבוכה מצד המשתתפים, המצלמה ונוכחות הצלמת לא איימו על אף אחד (וזה לא מובן מאליו)- אגב לצוות היתה זו הפעם הראשונה שהלידה מתועדת מתחת למים, והם עודכנו בנוגע לכך רק 10 דקות לפני בואה של עדי (מה לעשות שלא הייתי כ"כ מפוקסת, לזכותם ייאמר שהם גילו פתיחות מלאה וזרמו ותמכו)(

אני זוכרת שמרגע שראיתי את התוצר המוגמר וגם את חומר הגלם שניתן לנו, הרגשתי אומנפוטנטית- אני זוכרת שאמרתי לעצמי:

"באנה, אני חצי אלה לפחות, לא ידעתי שאני מסוגלת לדברים כאלה!!!!אם יכולתי לעבור את זה, אני יכולה להתמודד עם הכל, העולם הזה קטן עליי......"

היה בעדות הווירטואלית הזו משהו כ"כ מעצים, שלא ידעתי אודותיי...אני יודעת, זה נשמע נרקסיסטי, אבל עד שלא רואים עדות וויזואלית כל שהיא ל

פועלנו, לא נופלים האסימונים הרגע הזה כ"כ מטריף ובלתי ניתן לשחזור, אלא אם זה מתועד.

ויותר מכך, בעידן של היום שהכל כ"כ מנותק, ממודר וסינטטי, הדורות שעד לפני מס' עשורים פרומים זה מזה ואינם יודעים דבר על השתלשלות החיים עד

שהם מתנסים בכך....לאחר צפייה חוזרת ונשנית בסרט הבנתי שלא רק נצרתי לי תובנות מזהירות לגביי ולגבי הוייתי אלא גם הותרתי לילדייי ירושה מדהימה, (ומי ששיקפה לי את התובנה הזו הייתה בתי בת ה3 וחצי שהריצה את התמונות והסרט שוב ושוב ושוב ושוב בהשתאות, בהערצה ושקיקה) תודעת היווצרות החיים...

אז זה המקום להודות לך עדי, בשם כולנו, על האומנות שחלקת לכבודנו , השיקופים שכיבדת אותנו בהם והזכות לדעת מה קורה בין הבפנים לבחוץ ברגע הכי הכי בחיינו......עשית אותנו מסופקים, שבעי רצון , נפעמים ומאושרים ונקווה שנזכה בך גם בהמשך הדרך, בהצלחה (למרות שאת כבר שם מבחינתנו)ותודה רבה רבה רבה.

מי היה מאמין שעברה כבר שנה???

שלום לכולם.
כן, שוב הגיע אוגוסט, איך שהזמן טס, בדיוק לפני שנה בחום הזה התחילו לי צירי הלידה של נגה,
והיא הגיחה אל אויר העולם אחרי חיים שלמים שנמשכו 9 חודשים אבל הרגישו כמו חיים שלמים אצלי בבטן.
ואנחנו שנה אחרי, בחמישי שעבר נגה היתה בדיוק בת שנה, להגיד שאני מעכלת שעברה שנה תמימה, שאני אמא כבר שנה, שנגה היא מרכז חיי כבר שנה, שעמדתי ביום שישי אחר הצהריים והכנתי עוגת שוקולד עם סוכריות ציבעוניות לכבוד היומולדת שלה והתרגשתי עד דמעות ? ממש לא,


מרגישה כמה התבגרתי בשנה הזו , האחריות זורמת בעורקי כטבע שני, ויחד עם זאת כמה חזרתי להתחבר לילדה שבי, למדתי להסתכל על העולם מזוית שונה לגמרי, לחשוב על דברים באמת כפשוטם, בלי מניעים נסתרים או מסובכים, יודעת לתקשר עם הילדה המקסימה הזו בכל הדרכים חוץ מבמילים, והכל מאד פשוט .

רואה דרך נגה איך באמת מתקדמים בחיים, לאט לאט, צעד אחרי צעד, כל ההתפתחות שלה היא תהליך אחד ארוך, עם נסיונות חוזרים ונשנים של גור קטנטן המגלה את העולם, מגלה את מרחב המחיה שלה ומה היא יכולה לעשות במרחב הזה ,כמובן שהיא חווה תסכול במקומות אליהם היא רוצה אך אינה יכול הלהגיע , ומצד שני , היא לא חווה יאוש בדרך הזו , יאוש והרמת ידיים הם לא אופציה מבחינתה ,
אם היא לא תעשה את הצעד הראשון שלה היום, היא בוודאי תעשה אותו מחר או בעוד שבוע , אבל גם הצעד הזה הוא עוד שלב בהתפחות שלה .
אני בטוחה שאין לה מפה אסטרטגית בראש, אבל יש בה צורך, יש בה דחף, יש בה את האיסטינקט הבסיסי ביותר להתקדם קדימה. וזה פשוט שיעור מאלף בחיים להיות חלק מזה ולצפות בה בכל יום מחדש ,
רמת האמון האיןסופית שלה, הידיעה הברורה שיש שם מישהו בשבילה, אמון בסיסי ביקום, בחיים, בעצמה .

,אני משתדלת המון פעמים בחיים לצאת מהריבוע הקטן שלי ולהסתכל בזוית רחבה הרבה יותר על הדרך שאני עושה , כאמא, כצלמת ,כבעלת עסק שרק הולך וגדל ומתפתח, כבת זוג בתוך זוגיות דינאמית ומתפתחת .

יוצא לי מדי פעם לדפדף אחורה ולהסתכל על תמונות של נוגי משלבים שונים בהתפתחות שלה, איך גיל שנה היה נראה לי רחוק, איך בכל שלב לא חשבתי שאפשר לאהוב אותה יותר ממה שאהבתי באותו הרגע, ופשוט משלב לשלב ניגלתה בפני אישיות שרק מתפתחת ומקבלת פנים נוספות,של צחוק, עלבון, רגישות , כעס , הנאה צרופה, וסקרנות אינסופית .
לפעמים אני מסתכלת עליה ותוהה איך היא תהיה בגיל 16 , בגיל 26 , איזו מן אישה היא תהיה?
ומצד שני אני מרגישה שאני לא רוצה שהיא תיגדל, רוצה שתשאר התינוקת שלי, שזקוקה לי , שקרובה אלי , שאני זו שפותרת את כל בעיותיה.

נראה לי שפשוט מזמן לא חלקתי את נוכחותה של נגה בחיי, וזו הזדמנות נפלאה
אני מאחלת לה ולי להמשיך וללכת צעד צעד, לפי הבטן , להנות מהדרך, ולהעצר ולחוות את את כל הרגעים היומיומיים כמו גם ההישגים .
ילדה שלי , כמו שסבתא שמחה נהגה לברך אותנו : בריאות,אושר,הצלחה ומזל טוב !

אוהבת, אמא.

הריון מתחת למים

בוקר טוב ,

רציתי לשתף בצילומי הריון במים שצילמתי לא מזמן.

לאחרונה יצא לי לצלם את תמי, הריונית שמחוברת למים בערך כמוני, ובנוסף היא גם חברה ותיקה.

כמובן שהיה ברור שאצלם אותה במהלך ההריון, אבל עיניין צילומי המים התגבש אצל תמי באופן שאני לא חשבתי עליו לפני. תמי החליטה שהיא רוצה לצלם את עצמה בצורה שתשקף ותראה את עצמה באופן האמיתי והאותנטי ביותר, ומה יותר יומיומי ומציאותי מהאימון היומי בבריכה, במהלך כל ההריון תמי שוחה ומתאמנת כרגיל, וכמו ששתינו יודעות שהשהיה במים גורמת לתחושת קלילות וחוסר משקל שלא קיימת ביומיום עם חוקי הכבידה הפועלים על הכדור שלנו .

צילמתי את תמי מתחת למים במהלך אימון השחיה שלה גם בוידאו וגם בסטילס. מאד התחברתי לרצון שלה לראות את עצמה מהצד, לתעד את התקופה החד פעמית הזו לעצמה ולתינוק הקטן שבבטן.

החלטנו מן הסתם לצלם בבריכת האימונים שלה, תמי שוחה ואני בתוך המים מצלמת אותה - זו היתה חוויה מרעננת ומיוחדת מאד לשתינו, במשך שעתיים פשוט שחינו, צללנו וצחקנו מתחת למים, ניסינו דברים חדשים, הצילום עצמו מתחת למים הוא קשה לביום, אין כמעט שליטה בשום אספקט, לא בתנועה המדוייקת של המצולמת , ולא ביציבות שלי, אז פשוט מצלמים שוב ושוב, ודווקא המקום הזה של הצילום שלא ידוע מראש הוא המאתגר והמעניין בעיני.

הכנתי לתמי סרטון הריון מתחת למים,והמון תמונות סטילס והיא התרגשה כ"כ.

ביקשתי ממנה לכתוב קצת על התהליך ולשתף ...ותמי בחרה לכתוב את רשמיה לתינוקי הקטן שאצלה בבטן, והנה הם לפניכם :

"כשהחלטתי שאני מעוניינת לתעד את ההריון או את הבטן שסוף סוף יצאה לי,היה לי ברור שהצילומים יתעדו חוויה או יותר נכון מה אמא עשתה כשאתה עוד היית בבטן.

המים מרגיעים אותי, ולמי שמכיר אני ממש לא טיפוס רגוע- אך נראה שגם המים מרגיעם אותך כי משום מה כשאני שוחה אתה ישן ממש טוב, מתערסל לך בבטן כשאני שטה לי במים-ויודע טוב טוב להתעורר אחרי אימון כשהאוכל מגיע כמוני וכמו אבא לך שיודע מה טוב בחיים.

במים איני חשה את המשקל הרב שהוספתי לי ,כנראה ממש בקלות ולמרות כל המאמצים-!!!!ביים אני לא צריכה להעביר משקל מרגל לרגל כמו פינגווין

אני בטוחה שהמון הריוניות מזדהות איתי ומכירות היטב את הסיגנון.

במים יש לי שקט ורוגע ובעיקר נוח לי מאוד, אני מצליחה להתנתק מהכל ואולי זה נשמע מוזר אבל אני נחה במים ממש כמו שאתה קטני.

אז אמנם עם התפתחות ההריון וגדילת הבטן ושאר אברים הואט קצת הקצב ונהייתי עגלה...

אבל מישהו חכם פעם לימד אותי שהכי חשוב זה להגיע לסוף וזה לא חשוב הקצב

או במילים אחרות תסע לאט ותגיע מהר...

טמפרטות המיים מעולם לא תאמה כל כך לטמפרטורת גופי גם בחורף וגם בקיץ מים צוננים

עדי חברתי משכבר הימים צלמת משוכללת שחיינית לא קטנה בעצמה ואמא טריה לנגה -נרתמה למשימה לצלם אותי ואותך ... מתחת למים

אני שוחה בבריכה ואתה שוחה לי בבטן

שעתיים בילנו במים תפסנו מסלול שלם שמשך וסיקרן את כולם,התחלנו משחיה עברנו כמה סיגנונות ובסוף סתם רקדנו לנו במים לקחנו אוויר וצללנו לעוד שני פריימים

היה תענוג וגם התוצאה היא מזכרת מדהימה שתישאר לנצח

זהו מחכה כבר לפגוש אותך ובהזדמנות הראשונה שתהייה לי להכניס אותך איתי ועם אבא למים"

מוזמנים לצפות בסרטון השחיה של תמי מתחת למים

ובתמונות הריון נוספות באתר שלי .

שיהיה הריון קל , קריר ונעים

עדי כהן - צלמת

054-4458586

www.adigital.co.il

איך שמתחשק לך את מוזמנת

שלום נשים יקרות ואמהות בהתהוות .

את הבלוג הזה אני כותבת במיוחד בשבילכן .

בעצם עד לא מזמן לא ממש הכרנו, חלקכן הכירו אותי מהאנטרנט, שמעו עלי מחברות וקיבלו המלצות, ואחרות התוודעו אלי לראשונה בתערוכה. אבל לא ממש יצא לנו להפגש פנים אל פנים ולהתרשם.

אז קודם כל תודה, שבאת, התעניינת ,וכמובן נרשמת על מנת שנוכל להמשיך את הקשר בינינו, ושתוכלי להמשיך ולקרא את בלוג ההריון וההורות שלי.

אני זוכרת שכשאני הייתי בהריון של נגה חיפשתי כל הזמן חומרים לקרא באנטרנט, לא רציתי מאמרים וסטטיסטיקות, אלא משהו אמיתי ואותנטי עם פנים ושם מאחוריו וכמובן רצוי מאד שיהיה כתוב ע"י אישה .

לא מצאתי הרבה חומרים כאלה וגיליתי את עצמי פשוט מרימה את הכפפה ומתחילה לתעד את ההריון הראשון שלי על גבי בלוג. מהר מאד הסתבר לי שהרבה מאד נשים מתחברות אל הבלוג ואל הכתיבה האמיתית, בגובה העיניים שפשוט חולקת ומספרת את כל תהליך ההריון עם כל מה שטמון בו .

ואת בוודאי יודעת על מה אני מדברת. אולי את ממש בתחילת ההריון שלך ,בדיוק מסיימת את הטרימסטר הראשון, ומצליחה להתחיל לנשום ולהשאיר מאחוריך את כל התסמינים הידועים, כמו הבחילות, העייפות, הצרבות, ההקאות, וכל קשת המכאובים למינים - כל אחת לגופה - תרתי משמע.

לחילופין יכול להיות שכל התסמינים האלו מאחוריך ואת כבר הריונית יפה ומתקדמת, שמקבלת מחמאות והתענינות מכולם, ומתרגשת ממשהו לא ידוע או ברור, זו הפעם הראשונה שלך ולא תהיה כזאת לעולם יותר.

זו אותה ההתרגשות ותסמינים של התאהבות אמיתית - מן פרפרים בבטן, ובטח בתחילת הבעיטות הראשונות שסוף סוף את מרגישה שיש שם מישהו \מישהי קטנים אצלך בתוך הבטן הזו שגדלה וגדלה והסקרנות - את מי תפגשי שם בסוף התהליך המדהים והמופלא ביותר הזה.

את כל תהליך ההריון של נגה צילמתי- תמונות בבית שבן זוגי צילם - כאלה ספונטניות במטבח או בסלון.

צילמתי גם בסטודיו - תמונות שבדיוק התאימו לי - אז או שדודו בן זוגי צילם אותי,או שצילמתי את עצמי, או שאיריס חברתי הטובה שהיא בעצמה צלמת מדהימה.

והיה לי טוב לצלם, עם כל סאשן כזה שצילמתי הרגשתי יותר מחוברת לעצמי ולתינוקת הקטנטנה שגדלה לה אצלי בבטן. בעיקר בתקופות שממש לא התחברתי לעצמי ולבטן, ולעליה במשקל - דווקא אז היה בי משהו שהרגיש נכון לצלם את עצמי, ולתת לעצמי את החיבור והמתנה - וכמובן שהתוצאות בתמונות ובהרגשה היו מיידיות .

אני מזמינה אותך להתקשר אלי, נקבע תאריך ונפגש בסטודיו.

....אנקדוטה מעניינת - כבר כמה מכן שהתקשרתן והזמנתי לקפה בסטודיו - אמרתן לי - עדי,האמת, את הקפה אני שומרת לי לפעם שאבוא לצילומים עם התינוקי הקטנטן שלי - עכשיו אני רוצה כבר לקבוע תאריך ולבוא להצטלם !

אז איך שמתחשק לך את מוזמנת.

מזכירה לך שקיבלת הטבה מיוחדת במינה שרק מי שהיתה בתערוכה קיבלה !

וכדאי לך לנצל אותה, כי זו אחת המזכרות המשמעותיות שישארו לך מהתקופה המיוחדת הזו - בה חייך משתנים לתמיד .

שיהיה לך יום נפלא

עדי כהן - צלמת

0544-458586

www.adigital.co.il

צילום לידת מים - רואים כאלה לעיתים נדירות

שלום , שלום

מזמן לא כתבתי , אתכם הסליחה , פשוט החזרה למסלול העבודה, השיגרה והחיים כפי שאני מנסה לחיות כרגע דורשים ממני המון תשומת לב ומחשבה .

בפעם האחרונה שכתבתי נגה היתה בת 3 חודשים וכתבתי על השימחה שבחזרה למחוזות הצילום.

אז אני שמחה לשתף כאן בהתפתחויות חדשות ומעניינות מעולם הצילום שלי :

כמה חודשים אחרי שנגה נולדה הצטלמה אצלי אשה מקסימה בשם ענבל , זה היה ההריון השני שלה ועשינו סאשן מקסים שהצטרפו אליו בסוף גם בן זוגה והבן הקטן. יצא לנו לדבר על הלידה שלה, היא התכוננה ללידה טבעית בבית עם מיילדת צמודה, נשארנו בקשר, כמה שבועות לפני הלידה הצעתי לה לתעד את הלידה, לאחר מחשבה היא הסכימה. היא הרגישה מספיק נינוחה ובטוחה לידי כבר במהלך צילומי ההריון, שוחחנו ארוכות על תהליך הלידה והציפיות שלה, וגם הציפיות שלה ממני בתור אדם חיצוני לתהליך, והגענו להבנה,והסכמה .

ענבל התקשרה אלי בשש בערב להגיד שהתחילו צירים ושהמיילדת בדרך ושכדאי שאתארגן, הייתי בירושלים באותו היום עם נגה ביתי, מיד אירגנתי ביביסיטר לנגה, ונסעתי לרעננה לקחת את תיק המצלמות שלי.

הגעתי לענבל ורועי הביתה, היתה מוזיקה שקטה ברקע, וענבל שכבה לה על כדור פיזיו, והיתה בפתיחה מתקדמת.

ענבל חייכה אלי ומאותו הרגע השתדלתי להיות פשוט בלתי נראית. צילמתי גם בסטילס וגם בוידאו, ובקטעים שגם רועי וגם המיילדת לא היו באיזור עזרתי לענבל עם עיסויים בגב התחתון ונהימות.

הלידה עצמה היתה מהירה וקלה, צילמתי ביד שמאל עם מצלמת וידאו את כל מהלך הלידה וביד ימין החזקתי מצלמת סטליס ובו זמנית תיעדתי את הכל - זה היה מדהים, מהמם, מרגש והחזיר אותי מיד ללידה של נגה .

התוצאה היתה סרט לידה מקסים מרגש ותיעודי של קשת הבת של ענבל, ודיסק שלם מלא בתמונות של תהליך הצירים ,הלידה עצמה והרגעים שאחרי.

אחרי צילום הלידה הזו הגיעה אלי אישה נוספת , היא הגיעה אלי ישירות בבקשה לצלם ולתעד את מהלך הלידה שלה, הדבר המעניין בלידה שלה שהיא התכוננה ללדת במים ! וביקשה ממני לצלם מתחת למים את כל מהלך הלידה .

כמובן שמיד הסכמתי !

עם ע' הייתי אמורה להפגש בסטודיו כמה שבועות לפני התאריך המשוער על מנת שנכיר אחת את השניה.מסתבר שלנסיך שבדרך היו תוכניות אחרות, אז נפגשנו לראשונה בלידה עצמה.

הלידה הקדימה וע' התקשרה בוקר אחד לומר שהיא בדרך למרכז הלידה ג'הרה דולה במושב קדימה - שם היא עומדת ללדת, אירגנתי מיד את כל ציוד הצילום וכמובן גם מצלמה לצילום מתחת למים, ונסעתי .

זו היתה לידה שלישית שלה, והיא התפתחה והתקדמה מהר ויפה, הגעתי בערך לשעתיים האחרונות.

הגעתי, הכל היה שקט ורק רחשים של מים, לבשתי בגד ים, משקפת, לקחתי את המצלמות, ובלי לדבר בכלל, פשוט נכנסתי למים והתחלתי לצלול מסביבה.

צילמתי בבריכת הצירים בסטילס ווידאו, כשאני צוללת מסביבה, והרגשתי פשוט בבית !

כשמתחילים צירי הלחץ היולדת עוברת אל אמבטית הלידה. זו אמבטיה גדולה ועמוקה במיוחד. בן זוגה נכנס איתה, ואני הכנסתי את היד עם המצלמה למים - פשוט חשתי איך יראה הפריים.

גם בלידה הזו, הייתי בלתי נראית כמעט. הכל נעשה בשקט ובעדינות. מתי שצריך תפסתי מרחק, ומתי שהרגשתי שאני יכולה להתקרב, התקרבתי.

התוצאה היא סרט לידה מקסים ומרגש מתחת למים, וכמובן דיסק עם המון תמונות מהחוויה המדהימה הזו.

אנשים שואלים אותי אם לא מגעיל אותי לצלם לידה ובטח של מישהו אחר.. ואני אומרת שאני מרגישה שליחות בסוג הצילום הזה , אני יודעת כמה הייתי רוצה בעצמי לראות את הלידה של נגה , וכמה הייתי רוצה שמישהי שאני ממש סומכת עליה ומרגישה איתה בנוח תהיה בארוע הזה. והנה מסתבר שיש נשים נוספות שחשות כמוני, שמחפשות את האישה הזו,שכבר חוותה לידה ומכירה ורגישה לתהליך מבפנים, ויכולות להרגיש איתה אינטימיות וקירבה גם אם הן לא מכירות מקודם.

אני מצרפת לינק לסרט לידה של ע', פניה טושטשו לבקשתה.

רואים דברים כאלה לעיתים נדירות - אל תחמיצו צפיה בפלא עולם פוטוגני להפליא .

יום מופלא ,

עדי כהן - צלמת

0544-458586

www.adigital.co.il