מי היה מאמין שעברה כבר שנה???

שלום לכולם.
כן, שוב הגיע אוגוסט, איך שהזמן טס, בדיוק לפני שנה בחום הזה התחילו לי צירי הלידה של נגה,
והיא הגיחה אל אויר העולם אחרי חיים שלמים שנמשכו 9 חודשים אבל הרגישו כמו חיים שלמים אצלי בבטן.
ואנחנו שנה אחרי, בחמישי שעבר נגה היתה בדיוק בת שנה, להגיד שאני מעכלת שעברה שנה תמימה, שאני אמא כבר שנה, שנגה היא מרכז חיי כבר שנה, שעמדתי ביום שישי אחר הצהריים והכנתי עוגת שוקולד עם סוכריות ציבעוניות לכבוד היומולדת שלה והתרגשתי עד דמעות ? ממש לא,


מרגישה כמה התבגרתי בשנה הזו , האחריות זורמת בעורקי כטבע שני, ויחד עם זאת כמה חזרתי להתחבר לילדה שבי, למדתי להסתכל על העולם מזוית שונה לגמרי, לחשוב על דברים באמת כפשוטם, בלי מניעים נסתרים או מסובכים, יודעת לתקשר עם הילדה המקסימה הזו בכל הדרכים חוץ מבמילים, והכל מאד פשוט .

רואה דרך נגה איך באמת מתקדמים בחיים, לאט לאט, צעד אחרי צעד, כל ההתפתחות שלה היא תהליך אחד ארוך, עם נסיונות חוזרים ונשנים של גור קטנטן המגלה את העולם, מגלה את מרחב המחיה שלה ומה היא יכולה לעשות במרחב הזה ,כמובן שהיא חווה תסכול במקומות אליהם היא רוצה אך אינה יכול הלהגיע , ומצד שני , היא לא חווה יאוש בדרך הזו , יאוש והרמת ידיים הם לא אופציה מבחינתה ,
אם היא לא תעשה את הצעד הראשון שלה היום, היא בוודאי תעשה אותו מחר או בעוד שבוע , אבל גם הצעד הזה הוא עוד שלב בהתפחות שלה .
אני בטוחה שאין לה מפה אסטרטגית בראש, אבל יש בה צורך, יש בה דחף, יש בה את האיסטינקט הבסיסי ביותר להתקדם קדימה. וזה פשוט שיעור מאלף בחיים להיות חלק מזה ולצפות בה בכל יום מחדש ,
רמת האמון האיןסופית שלה, הידיעה הברורה שיש שם מישהו בשבילה, אמון בסיסי ביקום, בחיים, בעצמה .

,אני משתדלת המון פעמים בחיים לצאת מהריבוע הקטן שלי ולהסתכל בזוית רחבה הרבה יותר על הדרך שאני עושה , כאמא, כצלמת ,כבעלת עסק שרק הולך וגדל ומתפתח, כבת זוג בתוך זוגיות דינאמית ומתפתחת .

יוצא לי מדי פעם לדפדף אחורה ולהסתכל על תמונות של נוגי משלבים שונים בהתפתחות שלה, איך גיל שנה היה נראה לי רחוק, איך בכל שלב לא חשבתי שאפשר לאהוב אותה יותר ממה שאהבתי באותו הרגע, ופשוט משלב לשלב ניגלתה בפני אישיות שרק מתפתחת ומקבלת פנים נוספות,של צחוק, עלבון, רגישות , כעס , הנאה צרופה, וסקרנות אינסופית .
לפעמים אני מסתכלת עליה ותוהה איך היא תהיה בגיל 16 , בגיל 26 , איזו מן אישה היא תהיה?
ומצד שני אני מרגישה שאני לא רוצה שהיא תיגדל, רוצה שתשאר התינוקת שלי, שזקוקה לי , שקרובה אלי , שאני זו שפותרת את כל בעיותיה.

נראה לי שפשוט מזמן לא חלקתי את נוכחותה של נגה בחיי, וזו הזדמנות נפלאה
אני מאחלת לה ולי להמשיך וללכת צעד צעד, לפי הבטן , להנות מהדרך, ולהעצר ולחוות את את כל הרגעים היומיומיים כמו גם ההישגים .
ילדה שלי , כמו שסבתא שמחה נהגה לברך אותנו : בריאות,אושר,הצלחה ומזל טוב !

אוהבת, אמא.