יום שני, 9 במרץ 2009

למה החלטתי לשתף אותך בהתהליך ההריון שלי.

שלום שוב,
זה כבר מתחיל להרגיש מוכר וביתי יותר.
אז למה בכלל החלטתי לכתוב בלוג הריון?
ואל מי הוא פונה ומדבר?
ולמה מה שעובר עלי יעניין אותך?
ובטח יש עוד המון שאלות שאשמח לענות עליהן,אם רק תשאלו.
אז אני בשבוע 20 כמעט , ובמהלך כל התקופה שעברה עלי עד עכשיו גיליתי שישנם המון מקומות של תהיות לבטים ושאלות שלי עם עצמי, שלא תמיד מוצאת אל מי לפנות איתן.
משיטוטים שלי ברשת בחיפוש אחר מידע על הריון, ראיתי שכל פעם שאני נוחתת על מאמר, רשימה ,שקשורים להריון ושנכתבו בצורה אותנטית - כלומר ע"י אישה בהריון שחווה\חוותה את מה שעובר עלי ,הרבה יותר קל לי להתחבר אליה ולתוכן,
חוץ מזה שכל עוד עיניין מסויים לא באמת קורה לך, אז אין לך באמת מושג על מה מדובר - ואני גם אסביר למה אני מתכוונת.
רוב החברות שלי כבר עם ילד אחד או שניים, מקסימום עם זעטוטית שזה הרגע הגיחה,
המפגש הראשון שלי עם ילדים קטנים שקרובים אלי היו האחיניות שלי, שעם הזמן התהוותה שם אהבת אמת ללא תנאים . וזה יחסית קל כי אנחנו נפגשות בממוצע פעם בשבועיים לשבת שלמה ,אז בסוף הן חוזרות להורים שלהן ואני חוזרת שמחה וטובת לב לביתי ולבן זוגי ושני החתולים שלנו.
מקום נוסף בו אני נפגשת על בסיס קבוע עם נשים בהריון שעוברות את התהליך המדהים הזה הוא בסטודיו שלי. חלק מהנשים אני מכירה כי הן חברות של חברות, את חלקן האחר אני לומדת להכיר בפגישות ובצילומים שלנו, וחלקן האחר מגיע ממש בדקה התשעים, כל אחת ומה שטוב לה, לרוב אלו שהצטלמו מגיעות לאחר כמה חודשים שוב עם האוצרות החדשים לצילומי משפחה ותינוקות עדכניים, (הפעם בלי הבטן :-)
ואני חשופה באופן מתמיד לסיפורים, חוויות, שיתופי סודות, מועקות והתרגשויות, כי נוצרת מן דינמיקה מדהימה כזאת במפגש הזה, ממש כפי שהן מגיעות ולאט לאט משילות את הבגדים ומרגישות עצמן בבית, גם כל המחסומים נופלים והכל נמצא שם בחוץ ונוצר חיבור מיוחד ומדהים שלהן עם עצמן ועם הגוף הנשי והאמהי גם יחד , ואני פשוט נמצאת שם לשתוק,או לפרגן כשצריך,אבל בעיקר לתעד את כל מה שקורה להן ופורץ מהן החוצה - כל אחת ומה שהיא אוהבת ומעדיפה .
ולהיות עדה לתהליכים האלה מבחוץ ולתעד אותם היה בעיני עבודת החלומות ממש, אבל אף פעם לא ממש הבנתי עד הסוף על מה מדובר ,שמעתי סיפורים על גוף שמשתנה ולך אין שליטה עליו,
מצבי רוח מתחלפים, חלומות, הכנה ללידה, פרצי דמעות והתרגשות באמצע סט צילומים,
ועוד כ"כ הרבה - את בטח יודעת.
ופתאום עכשיו בתקופה האחרונה לפגוש נשים חדשות שנמצאות בהריון ועוברות את מה שאני עוברת, פתאום אני מבינה לחלוטין מאיפה הן מגיעות , מה באמת עובר עליהן, ואיפה כואב ומציק , איפה מרגש ומפחיד .
פתאום הדיאלוג בסטודיו עדין ורגיש עוד יותר מתמיד, ומלא באפשרויות להיות מי ומה שאנחנו רוצות להיות.
אני יודעת שכל אחת בנויה ומגיבה אחרת, אני אוהבת לקרא עדויות של אנשים אחרים,או לחילופין לראות צילומים כמובן, ולא תמיד בא לי לדבר על הכל עם כולם, לפעמים בא לי לחוות את מה שעובר עלי דרך משהי אחרת- וכאן החלטתי לתת לך את האפשרות להכנס ולהשתתף בחיים שלי ,ובחיים החדשים שמתהווים בתוכי ובמה שעובר עלי, מתוך אמונה שלמה שתמיד נמצאות שם הנשים בחוץ שמחפשות את הפתיחות והחשיפה לקרא ולהזדהות עם מה שעובר עליהן.
את מוזמנת בכל עת.
אז בינתיים לילה טוב,
מפיסטוקית וממני


3 תגובות:

  1. וואו. מדהים !!

    אני לא בהריון והצלחת להביא אותי לידי דמעות (לא שזה קשה אבל עדיין... :)

    איזה מרגש!!

    מחכה לרשימה הבאה !

    אוהבת ומתרגשת איתך,
    הדסי.

    השבמחק
  2. קראתי נהניתי הן מהרעיון ונכונותו והן מהעושר הלשוני והכשרון הספרותי,

    המלצתי לרעייתי ואנחנו בדרך
    תודה
    רפי

    השבמחק
  3. אוהבת מאד את הרעיון את סגנון הכתיבה (-:

    השבמחק