הצעדים הראשונים בדרך לאמהות

שלום לכולם,
אם את קוראת את השורות האלה אני מאמינה שגם את לא מזמן גילית את שני הפסים על המקלון.. או לחילופין התשובה של בדיקת הדם, מה שעבד בשבילך.
נזכרת איך בעבר, היו פעמים ספורות שהמקלון הזה היה מאיים ומפחיד,
יושבת לי בשירותים ומדברת אליו, אל הפס השני -בבקשה אל תופיע , בבקשה, בבקשה, אז באמת הוא לא הופיע, ובשמחה רבה המשכתי את חיי.

אחרי החתונה שלנו שנערכה בסוף ספטמבר, טסנו לטיול מהאגדות במזרח, 3 שבועות בנפאל -מטרקים לגבהים ומקומות שהזמן עומד בהם מלכת, נהנים מכל שניה של צעידה במעלה ההרים והשבילים, אח"כ קינחנו בשבוע פינוק בפוקט שבתאילנד. היה חלומי !
כבר בירח הדבש בן זוגי ואני (דודו) החלטנו להפסיק להשתמש באמצעי מניעה ולהתחיל לעשות חיים עם כוונות :-)
חודש אחרי שחזרנו לארץ ולשיגרה המשוגעת,הופיע האיחור במחזור וזה קורה לי לפעמים,
אבל מכאן ועד להסיק על הריון בפתח עבר כמעט שבוע...
שמעתי בראשי את כל השיחות שלי עם חברותי האמהות והנשים ההריוניות שאני מצלמת על בסיס קבוע, בנוגע לגיל מאוחר, אמצעי מניעה, ועל זה שתמיד כדאי לנסות כי את לא יודעת מתי כן תיכנסי להריון,
לא דמיינתי שזה יקרה לנו כ"כ מהר...

מוצ"ש - זוגי ואני יוצאים לאכול בחוץ מקשקשים לנו על דה ועל הא עד שמגיעים לאיחור במחזור,
הוחלט לשים להשערות ולהמתנה סוף, וברוב טקס הלכנו לקנות את הערכה
הפעם בגאווה הגשתי אותה לרוקח - יודעת כי הפעם הכוונות היו שם כל הזמן.
המקלון ,הפסים, ההמתנה, זכרתי את כל זה כמורט עצבים, לשמחתי תוך 3 שניות בדיוק הופיע הפס השני!!
איזה שוק - זה אמיתי , יש שני פסים- כלומר יש לנו ילד או ילדה קטנה אצלי בתוך הבטן.
היינו הלומי שימחה ,לא מעכלים בכלל מה זה באמת אומר ומה עומד לפנינו, אבל מתרגשים,המומים ושמחים כמו שני ילדים.
כל זה קרה לפני בערך 4 חודשים, כלומר היום אני כבר בסוף שבוע 19 אם נהיה מדויקים.

איך כל זה קשור לצילום מהבטן ? אמשיך לספר ולשתף בהמשך.