אני פותחת את השיחה עם עירית מעברו השני של הקו, ונזכרת בפעם הראשונה שפגשתי אותה...
לפני כמעט שבע שנים, חזרתי מניו יורק שם הכרתי את מיכל אחותה של עירית. ערב שישי אחד יצאנו לבר ירושלמי ידוע מיכל ואני, "אחותי עירית תצטרף גם בהמשך עם החברה החדשה שלה". זורקת לי מיכל בדרך אגב, ואנחנו ממשיכות בשלנו, אלכוהול, סיגריות, ודיבורי בנות.
בשלב שבו היינו מחוייכות בלי שום סיבה נראית לעיין חוץ מאדי האלכוהול הנודפים מאיתו, נכנסו להן שתי בחורות מעניינות ביותר, "אה, הנה עירית אחותי, ודנה חברה שלה", מצביעה מיכל על שתיים שלא מורידות את הידיים אחת מהשניה.ועד שסוף סוף הסכימו להפריד את הלשונות שלהן פגשתי אחת נערית וקשוחה משהו, השניה קצת יותר ביישנית. עירית ודנה בהתאמה.
שבע שנים אחרי אני משוחחת איתן בטלפון, מבקשת שיספרו לי מאיפה הכל התחיל ומה עבר עליהן מאז.
"נפגשנו ב'סוזנה' לפני שבע שנים, והתאהבנו חזק. ההתחלה שלנו ידעה עליות ומורדות, ובכלל מערכת היחסים הזו היתה ידועה במורכבותה". עירית היא הצד המתקשה להתחייב, "לקח לי שנתיים כמעט למכור רכב אחד מתוך השניים שהחזקנו מרוב שהיה לי קשה לשחרר".
דנה ועירית הן זוג חד מיני, שתי ירושלמיות במקור, תל אביביות בהווה, עירית פסיכולוגית ומוזיקאית בת 38, דנה עורכת לשון ותוכן בת 35.
כחלק ממערכת היחסים חשבו ודיברו על הבאת ילדים לעולם ואופן הבאתם. לעירית הייתה חשובה דמות האב בגידול הילד ולכן חשבה בשלב מסויים גם להרות מחבר גיי וכך ליצור בעצם הורות משולשת המורכבת מבנות הזוג והאב הביולוגי שישמש כדמות אב.
דנה מגיעה עם אג'נדה שונה, ומתנגדת לגישה הזו, היא חשה כי אב ביולוגי רק למטרות האבהות הוא לא נכון לתא המשפחתי, הוא לא בן הזוג מאהבה, האינטרסים לא משותפים.
גם לאורך השיחה עצמה הן מתקנות אחת את השניה, משלימות וצוחקות.
לקח להן יותר משנה מרגע שקיבלו את ההחלטה ועד הרגע שהיא יצאה אל הפועל". למי שלא בקי ברזי תהליכי הבאת ילדים לעולם אצל זוגות חד מיניים, זוהי דרך שכלתנית, עם המון ביורוקרטיה, בירורים, איפה, איך, בארץ בחו"ל, כמו כן התהליך יקר מאוד".
ההחלטה נפלה על תורם (ולא על גבר ידוע) בגלל שרק כך דנה יכולה לאמץ את הילד שעירית נושאת– זה לא משנה אם התורם הוא מהארץ או מחול – הרעיון הוא שמבחינת החוק אפשר שלילד יהיו רק 2 הורים." להפוך את דנה לשוות זכויות מול החוק מבחינת ההורות היה חשוב לנו יותר מהכל – כולל מ"דמות אב". אפשרות של אימוץ בזוגות חד מיניים הוא תקדימי יחסית בחוק בישראל ואפשרי רק בכמה שנים האחרונות. בגלל שיש היום המון זוגות חד מיניים שבוחרים בדרך זו נוצר תור מאוד ארוך לאימוץ כך שיש צוואר בקבוק בבקשות והתהליך אורך כשנתיים – סתם המתנה בירוקרטית...
הבחירה שלנו בתורם מחול נבעה מתוך מכלול שיקולים – בין היתר המידע הרב שניתן על התורם ואפשרות הילד לפגוש אותו בהגיעו לגיל 18 "
"בשונה מתהליך קבלת החלטות של זוג סטרייטי ממוצע על הבאת ילד לעולם, אצל זוגות חד מיניים, זהו תהליך לא ספונטני כלל, עם המון ספקות, אינפורמציה, שיחות עם אנשים שכבר היו שם, ולבסוף קבלת ההחלטה.
זוג סטרייטי שרוצה להביא ילד לעולם, מחליט שזה הזמן המתאים, מפסיק לקחת אמצעי מניעה, ומתחיל לעבוד, הם לוקחים בחשבון שיקחו כמה חודשים עד שההריון יקלט, וזהו", משתפת עירית.
לדברי דנה, "בשונה מהדרך הארוכה והשכלתנית, תקופת ההריון עצמה היא שיא הריגוש, סוף סוף הדברים באמת קורים, עירית משתנה וגדלה ואני ממש יכולה להחזיק את הבטן ולהרגיש אותו בפנים".
סביבת המגורים שלהן היא בועה חמה וטולרנטית - תל אביב. הן לא מרגישות כלל כזוג מוזר בנוף, בתי החולים והרשויות מכירים לגמרי את סוג ההורות הזה. הן רוצות להמשיך ולגור בתל אביב כדי לתת לילדיהן את הסביבה המקבלת, רוצות שההחלטות שלהן לא ישפיעו על הילד. המשפחות מפרגנות ועוזרות ומתרגשות.
נשיות והריון בין בנות זוג -
איך מחליטים מי מכן תישא את ההריון? "עירית נכנסה להריון ראשונה כי היא המבוגרת בין שתינו". עירית מעידה כי היא הדמות הנערית יותר בין השתיים, והיה לה קשה לדמיין עצמה בהריון, אולם מהרגע שאכן ההריון נקלט והיא החלה לגדול, התהליך הרגיש טבעי לחלוטין, דנה מצידה מספרת כי "היתה תחושה מוזרה מבחינתה, היא הרי עומדת להיות אמא, אבל היא לא זו שתישא את ההריון ותלד - זה הרגיש לה מוזר - היא עומדת להיות אמא אבל היא לא עוברת את מסלול האמהות הטבעי ביותר - ההריון והלידה, לפעמים היא אפילו קצת מקנאה בעירית, אבל ההתרגשות לקראת וההכנות משאירות את זה בצד".
למרות כל אלה דנה ועירית מעידות כי הן חוו את ההריון הזה יחד, דנה "סחבה" עם עירית את ההריון, ואף חוותה במקומה את הבחילות העייפות.
לדברי עירית "תפיסת הנשיות מתרחשת כתהליך, לא הרגשתי נשית ביום אחד, ביום שבו גיליתי את ההריון. במובן מסויים משהו בי התרכך, אני מרגישה תחושות אימהיות ומקבלות יותר, שלא היו בי קודם".
דנה מעידה כי "בהתבוננות מהצד עירית אכן יותר התעדנה והתרככה".
ועירית אומרת, "להיות לסבית בהריון לא שונה מכל הריון אחר, למעט העובדה שלא הלכתי עם בגדי הריון, אלא עם הבגדים והג'ינסים של דנה".
לצילומים בסטודיו הן הגיעו ממש בדקה התשעים.
עירית: "אנחנו לא זוג שמתעד עצמו בצורה אובססיבית, יש לנו צילומים ממהלך ההריון, והם חמודים, אבל להגיע לסטודיו היה מבחינתנו קפיצת מדרגה בהתבוננות על התהליך מהצד." "הצילומים בסטודיו עצמו נעשים בצורה מאד מקצועית לעומת הצילומים הפשוטים שלנו", אומרת דנה, "היה משהו מעניין במישהו שלישי שמסתכל עלינו מבחוץ ומתעד אותנו בתהליך המרגש שלנו".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה