מסע הלידה של שחר

השעה 03:00 לפנות בוקר , זה הלילה הראשון שאני לא מצליחה להרדם אחרי ההנקה שלך ... זה היה קורה לי עם נגה הרבה שמרוב התרגשות לא הייתי מצליחה לחזור לישון .

אתה כבר כמעט בן 3 שבועות מה שאומר שאני התרחקתי 3 שבועות מהארוע המיוחד והעוצמתי שלנו..

מנסה כל הזמן לשחזר בראש מה היה שם , זוכרת רק קטעים וחלקים, חלק ממה ש יפרתם לי , חלק מהמעט שיש לי מתועד בוידאו ,

יש לי צורך לנסות לזכור ולתעד את הלידות שלי ,

כבר עם נגה היה ברור לי שאני רוצה לחוות את הלידה שלה כארוע יוצא דופן בחיי,שאני רוצה לחוות את עצמי מחוץ לגבולות היומיום, לפרוץ את הגבולות והפחדים שלי שמגבילים אותי כ"כ ביומיום שלי שאני יודעת שאני יכולה לחלוטין לחיות בלעדיהם, אבל הם חזקים ממני. בחלק הקשה ביותר בלידה של נגה , הראש מבצבץ ואני לא נותנת לה לצאת , לא חושבת שאם הייתי מרגישה בסביבה לא בטוחה הייתי מסוגלת להסתכל פנימה , ולבדוק מה קורה שם , ופשוט לקרוא לעזרה, לספר שאני תקועה, מפחדת, לא רוצה להפגש, בחיים האמיתיים לא הייתי מודה בפרהסיה כזו בחולשה או בקושי שהייתי שרויה בו.

אבל שוב , הלידות האלה הן לא החיים האמיתיים הם מציאות מקבילה שהלוואי שיכולתי לחיות בה ביומיום .

ובאמת עצם השיתוף והאמירה בקול רם כנראה כבר שיחררו את התקיעות ,ונגה יצאה כמה לחיצות אח"כ.

הרגשתי הקלה אדירה.

אני זוכרת שכשנגה שכבה עלי חשבתי לעצמי שזה היה במפורש הדבר הקשה ביותר שעשיתי בחיים שלי ,ושאין סיכוי שאני אעשה את זה שוב. אבל הניצוץ ששימח אותי בכל העיניין, היה שלא וויתרתי לעצמי , והתגברתי בנקודה שהייתי מוכנה כבר לסגת לקפל הכל וללכת הביתה . לוותר על הכל .לא רציתי להיות אמא!

הלידה של שחר
כבר מזמן אני יודעת שדברים לא קורים סתם, ושבועיים לפני הלידה של שחר נפתחה בפני ההזדמנות ללדת בג'הרה דולה – מרכז לידות במים של אילן וטלי .

אני לא זוכרת הרבה מהלידה גם הפעם. אני זוכרת שסמוך לפתיחה 9 שכבר אמרתי לעצמי לא יכול להיות שזה כ"כ כואב , ועוד במים . ואם זה כואב כ"כ עכשיו , אז מה יהיה בלידה עצמה ?

הרגשתי כמו במערבולת בתוך המים , התמסרתי לכוח של המים לכסות אותי ולצעוק לתוכם, ומצד שני ידעתי שכל ציר מקדם אותי לקראת הסוף .

היה בי חיבור מדהים בין גוף, לראש , לרגש, שהלך והיה חד ומפוקס כשהגענו ללידה עצמה באמבטיה ,אני חושבת שהמיכל עצמו שהיה קטן יותר , ועם גבולות הדוקים יותר עזר לתחושה הזו הפעם היתה יותר תאורה, גובה המים חייב אותי להצמד לקרקעית ,להפסיק לצוף ולרחף \ אלא להתקרקע ולהשתרש, להכנס לתנוחת לידה

אני זוכרת שהיו דיבורים מסביבי וזה הסיח את דעתי , וביקשתי שקט

לא זוכרת שהיו לי מילים בראש באותן הדקות, פשוט משהו בהיר ,ברור, עוצמתי שעבר בין הגוף\ לראש לחילופין,

התיאור הכי מדוייק לזה הוא שהעיניים שלי היו בתוך הגוף שלי עצמו.והנשימות שלי היוו את הצינור בין העינים לתעלת הלידה, הרגשתי אותו יורד למטה ודוחף עצמו החוצה, לא התנגדתי בכלל,להיפך התקיימה שם בהירות מדהימה בין הנשימה, לדחף הגופני שלי לפלוט משהו מתוכי החוצה, לבין ההכרה שהיתה רק שם. לא שמעתי כלום, לא ראיתי כלום , לא חשבתי על כלום .פשוט הייתי צינור שדרכו שחר יצא לעולם.

אני זוכרת שלא האמנתי שהוא כבר בחוץ, זה קרה לי כ"כ מהר,חשבתי שיהיה לי קשה הרבה יותר, ציפיתי לקושי אדיר בעיקר לאור הצירים ממש לפני הפתיחה המלאה.

וזהו. הוא פשוט החליק לו החוצה כשהוא עדיין ישן

חווית ההתאוששות בג'הרה , להתנמנם עם שני האנשים היקרים לי בעולם במקום הקסום הזה הריחות הנמפלאים שלו. הרגשתי שאני בגן עדן, ולא רוצה לצאת מכאן.

אח"כ שוחחתי עם קסם הדולה המופלאה שלי שמלווה אותי עוד מהלידה של נגה , והיא סיפרה לי קצת על החורים השחורים שהיו חסרים לי ואני בטוחה שעוד נדבר רבות .נחקקה לי בזכרון קטע מהשיחה שלנו

קסם אמרה לי שהיא כ"כ אוהבת לידות כי הן רגעי האמת המוחלטים, אין בהן מקום או יכולת לזיוף, או העמדת פנים .ושבלידות שלי אני תמיד מפחדת לפני שאני לא אצליח, ויש המון חשש ופחד, אבל ברגע האמת עצמו אני פוגשת את העדי האמיתית שלי , שחוצה את כל הקשיים והפחדים שלה , ועומדת מולם , ופשוט פוגשת את מי שאני באמת , מישהי שאני לא פוגשת לעיתים קרובות ביומיום. וזה מאד עזר לי להבין למה אני מחוברת ללידות שלי כ"כ , וכמובן לאפרוחים הזעירים שלי.

אני רוצה לפגוש יותר את העדי הזאת , אני לא רוצה רק ללדת כדי לפגוש אותה, או לקחת סמים כדי לפגוש אותה.אני רוצה לפגוש בה ולהכיר אותה יותר, ואני מאמינה שאני יכולה .

לקח לי כמעט חמישה חודשים לאסוף את קטעי הוידאו ולערוך אותם .

מוזמנים לקחת חלק במסע הלידה המיוחד של שחר , (רצוי להחשיך את החדר, ולהדליק רמקולים )

שלכם,

עדי