צלמת, אמנית, אמא, אישה, בת זוג, קרייריסטית, שחיינית, פמיניסטית, חברה שלי בתקופות, בלוגרית, טבחית, ילדת ים, וחיה בתמונות .
בתקופה מוזרה שכזו, כשכל יומיים יש לנו עוד חג , ויציאה מהשיגרה של כולנו, הסטודיו, הבית, הילדים הגנים, השיגרה שלי ומי בכלל מספיק לדבר על זוגיות בכל הבלאגן הזה
בתקופה הזו שהחגיגיות והשינוי שורים באויר, מחשבות של חשבון נפש, החלטות על שינויים, והחלטה אחת עיקרית - שלא ממש התקבלה בתופים והכרזות אלא קרתה לה מעצמה וקבעה עצמה כעובדה גמורה
השנה אני משקיעה בי , מסתכלת על עצמי, שואלת את עצמי שאלות, מאתגרת , והולכת בשבילים חדשים .
שוב אלו דברים שכבר מתחילים לקרות ולהתהוות ועכשיו בשלוש לפנות בוקר יש לי גם מקום בלב ובראש לכל המחשבות האלה . להתבוננות על המפגשים שניקרו בדרכי לאחרונה ועצירה להקשיב להם ולא לתת להם לעבור לידי כי החיים והשיגרה חזקים ממני .
וזה כ"כ דואלי המקום הזה , כי מצד אחד יש ימים שבהם אני פשוט מזנקת בבהלה מהמיטה כי מתוך חלום שמעתי את שחר בוכה . והיום מתחיל כשאני במצב של מכונה מתפקדת משתדלת למזער נזקים עד הרגע ששניהם יגיעו בשלום לגן. ואח"כ הרעש הזה או ההיסטריה שקמתי איתה בבוקר ממשיכה ללוות אותי במשך כל היום , מגיעה לערב ומה היה לי בכלל היום ? מי זוכר ? ככה יכולים לעבור להם ימים על גבי ימים .
עד שפתאום הספינה מטלטלת ויש לי יום שכולו ריכוז מוחלט, עשיה, יצירתיות ומחשבות מרחפות עם מקום לעצמן בחלל. ואני רואה וחווה אותן בתלת מימד. הן קורות , הן קיימות . איזה אושר .
אז מי אני ולאן הגעתי בגיל 36 ? לא נראה לי שאצליח לענות על זה בפוסט אחד , פונט אריאל גודל 12. גם לא לעצמי .
אבל אני מרגישה שהשנה אני חוזרת לחפש את הקשר הזה לעצמי שהלך לי קצת לאיבוד בשנים האחרונות .
אני לא מבכה או כועסת . זה אופי החיים של כולנו נתונים לשינויים תמידיים , ועכשיו מגיע שינוי לצד השני.
יש בי התרגשות לקראת הגילוי הפנימי הזה, מה הולך לקרות שם בפנים ? סקרנות להסתכל פנימה ולחבר בין הילדה המאמינה והבוטחת בעולם בת ה- 3 לנערה המתבגרת המבולבלת והמיוסרת , לאישה הצעירה שעדיין לא יודעת שהיא כזו , ומי שאני היום, לפעמים מחוברת לעצמי ולפעמים מטיילת לי במחוזות שהקשר בינם למציאות מקרי בהחלט ..
התחלתי לפשפש בארגז התמונות שלי בחודשים האחרונים. מצאתי שם עולם שלם שלי . פיסות ורגעים מחיי , וזיכרונותי .
זה הפוסט הראשון בנושא. נראה לאן נגיע .
 |
| בת 14 , פורטרט עצמי בחדר שלי. ירושלים |
 |
| בת 16 על חוף הים , מחפשת משמעות . |
 |
| בת 3 , פיקניק שבת משפחתי. אחת התמונות האהובות עלי |
 |
| בת 5 שבת בבוקר בסלון בבית , מציירת . ירושלים |
בתקופה הזו שהחגיגיות והשינוי שורים באויר, מחשבות של חשבון נפש, החלטות על שינויים, והחלטה אחת עיקרית - שלא ממש התקבלה בתופים והכרזות אלא קרתה לה מעצמה וקבעה עצמה כעובדה גמורה
השנה אני משקיעה בי , מסתכלת על עצמי, שואלת את עצמי שאלות, מאתגרת , והולכת בשבילים חדשים .
שוב אלו דברים שכבר מתחילים לקרות ולהתהוות ועכשיו בשלוש לפנות בוקר יש לי גם מקום בלב ובראש לכל המחשבות האלה . להתבוננות על המפגשים שניקרו בדרכי לאחרונה ועצירה להקשיב להם ולא לתת להם לעבור לידי כי החיים והשיגרה חזקים ממני .
וזה כ"כ דואלי המקום הזה , כי מצד אחד יש ימים שבהם אני פשוט מזנקת בבהלה מהמיטה כי מתוך חלום שמעתי את שחר בוכה . והיום מתחיל כשאני במצב של מכונה מתפקדת משתדלת למזער נזקים עד הרגע ששניהם יגיעו בשלום לגן. ואח"כ הרעש הזה או ההיסטריה שקמתי איתה בבוקר ממשיכה ללוות אותי במשך כל היום , מגיעה לערב ומה היה לי בכלל היום ? מי זוכר ? ככה יכולים לעבור להם ימים על גבי ימים .
עד שפתאום הספינה מטלטלת ויש לי יום שכולו ריכוז מוחלט, עשיה, יצירתיות ומחשבות מרחפות עם מקום לעצמן בחלל. ואני רואה וחווה אותן בתלת מימד. הן קורות , הן קיימות . איזה אושר .
אז מי אני ולאן הגעתי בגיל 36 ? לא נראה לי שאצליח לענות על זה בפוסט אחד , פונט אריאל גודל 12. גם לא לעצמי .
אבל אני מרגישה שהשנה אני חוזרת לחפש את הקשר הזה לעצמי שהלך לי קצת לאיבוד בשנים האחרונות .
אני לא מבכה או כועסת . זה אופי החיים של כולנו נתונים לשינויים תמידיים , ועכשיו מגיע שינוי לצד השני.
יש בי התרגשות לקראת הגילוי הפנימי הזה, מה הולך לקרות שם בפנים ? סקרנות להסתכל פנימה ולחבר בין הילדה המאמינה והבוטחת בעולם בת ה- 3 לנערה המתבגרת המבולבלת והמיוסרת , לאישה הצעירה שעדיין לא יודעת שהיא כזו , ומי שאני היום, לפעמים מחוברת לעצמי ולפעמים מטיילת לי במחוזות שהקשר בינם למציאות מקרי בהחלט ..
התחלתי לפשפש בארגז התמונות שלי בחודשים האחרונים. מצאתי שם עולם שלם שלי . פיסות ורגעים מחיי , וזיכרונותי .
זה הפוסט הראשון בנושא. נראה לאן נגיע .
 |
| בת 24 תחילת הרומן הרשמי שלי עם המצלמה .פורטרט עצמי .ירושלים |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה