יום שלישי, 30 באוגוסט 2011

הריון מתחת למים, הסיבוב השני




לפני שבועיים , ממש לפני שיצאנו לחופש, היתה אמורה להצטלם מתחת למים אחת ההריוניות מהסטודיו.
בחורה מקסימה בשם יונית שהצטלמה בסטודיו ורצתה גם להצטלם מתחת למים.
קבענו מועד מדוייק והזמנתי בריכה.
קצת רקע בנוגע לבריכה המהממת שאתם רואים כאן, כפי שבטח יצא לכם לראות עד עכשיו את רוב צילומי המים עשיתי בבריכה רגילה. לא ציבורית אמנם ,בריכה פרטית בהרצליה פיתוח ששילמתי לה כסף על כל ביקור, אבל היה ברור שזו בריכה, האריחים הכחולים ובעיקר הצלילות .
כבר הרבה זמן שאני רוצה לצלם בלוק קצת אחר , וזכרתי שאני מכירה את לימור גרובר.
לימור היא אחת מהשותפות בחברה שנקראת "hydrus"
והם בונים בריכות אקולוגיות http://www.hydros.co.il/
אלו בעצם בריכות שחיה טבעיות וכדי לקצר את ההסבר אני פשוט אספר שהמים כ"כ נקיים שאפשר לשתות מהבריכה, אין בה כלור והיא מרגישה כמו אגם טבעי ומקסים, ובטח לא כמו בריכה .
לשאר ההסברים על איך הגאונות הזו עובדת אתם מוזמנים להכנס לאתר שלהם כדי להמשיך וללמוד .
יצרתי קשר עם לימור ושיתפתי אותה ברצון שלי לצלם באחת מהבריכות שלה כדי לגוון קצת את אופי הצילומים .
לימור נדלקה על הרעיון ונרתמה בשמחה.
היא קישרה אותי עם אחד הלקוחות שלה ומשם הדרך היתה פשוטה.
כאמור יונית היתה אמורה להצטלם , ומראש קבעתי עם יוני (כן, כמו החודש) האסיסטנטית שלי שאני רוצה שהיא תצלם את הסאשן הזה כדי להתחיל להתאמן על צילום תת מימי.

יום לפני הצילומים יונית התקשרה באכזבה רבה ואמרה שיש איזשהו משבר במשפחה והיא לא תוכל להגיע לצילומים . ושהיא תשמח לקבוע למועד מאוחר יותר כשאחזור מחופשה.
הבריכה כבר היתה מוזמנת והלו"ז שלנו סודר בהתאם. אמרתי לעצמי, יפה יפה, זו הזדמנות מצויינת להצטלם בעצמי ולתת ליוני את כל הזמן שבעולם כדי להתאמן עלי .
היינו יותר משעתיים במים , עולות ויורדות , הבריכה היתה חלומית ,
לא אמיתית ממש , ירוקת על הקירות , צמחיה טבעית בכל מקום כמו מעיין , חלוקי נחל בקרקעית הבריכה.
כ"כ נהינתי , היינו כמו שתי דולפינות ששוחות וצוללות פנימה והחוצה מהמים .
אני זוכרת שבערב שלפני כשהחלטתי שאני אכנס למים להצטלם היו לי המון רגשות מעורבים לגבי העיניין .
לא יצא לי עדיין להצטלם במהלך ההריון הזה,וכן זו לא קלישאה, ההריון השני הרבה פחות מורגש, ואני פחות מתעסקת במה שעובר עלי , כנראה בגלל שכבר הייתי שם, ואני יודעת למה לצפות.
וההריון הזה מרגיש לי כאילו הוא קורה מעצמו והחיים ממשיכים , רק לאחרונה אחרי שאני כבר מרגישה אותו בועט ומתקשר איתי אני מרגישה קצת יותר מחוברת אליו ואלי ואל התהליך.
אבל בלילה לפני חשבתי לעצמי זה הולך להיות מוזר, אני בטח אתעסק כל הזמן באיך שיוני מצלמת , ואיך לתת לה פידבקים , ובטח אהיה עסוקה עם כל הצד הטכני של הצילומים ולא עם החוויה שלי , בעיקר בבירכה כזו מיוחדת עם אוירה שלא הייתי בה אף פעם.
בסופו של דבר החלטתי לתת לזה צ'אנס אמיתי מכל הלב ולהיות שם כל כולי כאילו אני לקוחה של הסטודיו שפשוט עוברת חויה מצולמת . החלטתי לתת ליוני יד חופשית ולא לחשוב על מה ואיך .
אני חושבת שמה שמאד עזר היה אופי הבריכה עצמה. פשוט אגם טבעי קטן , פרחי הנופר שפזורים על המים , האצות החלקלקות של הטבע האמיתי , אין הרבה מקומות כאלה שאפשר להתיחד איתם ולהתחבר פשוט לטבע ולהיות ולהנות מהדברים הכי טבעיים וראשוניים .
לשמחתי זו היתה הזדמנות מצויינת פשוט לתת לעצמי את צילומים שלא בטוח שהייתי מפרגנת לעצמי אחרת . ...איזה מזל .
אני בהחלט חושבת על סיבוב נוסף במים לפני סוף ההריון , וכמובן שאשתף בתוצאות
בינתיים , חזרה קלה לשיגרה ...
עדי
0544458586

מוזמנים לבקר בעמוד של הסטודיו בפייס בוק ולראות עוד תמונות .


יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

ארבע לפנות בוקר לא נרדמת





"ארבע לפנות בוקר לא נרדמת , חצי ירח מציץ בחלון ...."שלושה חודשים של שתיקה , וזה מה שיש לי לפתוח איתו ? מסתבר שכן ! זה כבר לא מצחיק אותי משעשע,מפתיע, זה מחרפן לי את החיים, בממוצע כל לילה שני אני מתעוררת בארבע בבוקר ושם נגמרת לי שנת הלילה. זה לא קרה לי בהריון של נגה אלא רק בסופו, ממש בשבועות האחרונים, אבל עכשיו ? אז כן , כמובן שנדרשים כאן כמה עידכונים לטובת הבהרת התמונה .
מי שעוקב אחרי הבלוג מיומו הראשון ודאי יוכל לזכור שאת הבלוג הזה בכלל התחלתי לכתוב בעקבות ההריון של נגה המלאך הקטן שלי שהיום היא כבר בת שנתיים .
לפני שנתיים וקצת כשהייתי בשבוע 22 פירסמתי את הרשומה הראשונה שלי בבלוג.
כמה סימבולי שעכשיו אני מספיק בשלה\עצבנית\עייפה\(הכל תלוי בשעה ביום ) לחזור ולכתוב אחרי שתיקה קצת ארוכה ומי מכם שעוד לא ניחש. אז כן אני בהריון בשבוע 22 עם יורש העצר השני לבית משפחת כהן ציזנר.
בינתיים הוא עדיין פיסטוקון כמיטב המסורת ,אבל אין ספק שההריון הזה מרגיש אחרת לגמרי מהקודם .
נתחיל בהתחלה ? הרשומות על הריון בפריז הגיעו כשחזרנו מפריז מיום הולדתי ה- 35 שהיה ללא ספק ירח דבש קטן ומדהים באמצע החיים . רק שבועיים אחרי שחזרנו בדקתי אם העייפות והבחילות שלי קשורות בדרך מיסתורית להריון שרצינו להכנס אליו.
הפלא ופלא אפילו אני לא חשבתי שזה יגיע כ"כ מהר. מסתבר שבפריז כבר היינו בהריון בשבוע שישי בערך .
אני כבר בשבוע 22 כאמור והימים הם ימי שרב קשים מנשוא, המזגן בסטודיו מאיים כל יום לקרוס תחת העומס.
ואני לא צריכה להלאות אתכם בפרטים.
מזה חודש ימים שאני מתעוררת באמצע הלילות רעבה, או צריכה פיפי, לא משנה מה, זה קורה בדר"כ באותה השעה - ארבע בבוקר ואני מתחילה להסתובב במיטה מקווה שהשינה תחזור אלי ואסיים את הלילה במיטה שלי.
לאחרונה אני כבר לא מתעקשת לנסות להרדם, די מהר אני מוותרת על הניסיונות ופשוט עוברת למיטה השניה שלי והיא הספה של איקאה בסלון , ומסיימת את הלילה שם .
רואה איך הירח נמוג לאיטו אל דימדומי הבוקר יחד עם קולות הציפורים .
אולי ברשומה אחרת יהיה לי מספיק אומץ לשתף בכל הפחדים שעולים בהריון הזה , והם אלה שכנראה (נו טוב לא צריך להיות גאון בשביל להבין ) מדירים שינה מעיני. ואני חשבתי לתומי שאחרי הריון ראשון שבו התמודדתי עם מיטב הפחדים והחששות, בהריון השני הכל יעבור לי חלק. נו טוב, אז חשבתי ...
האמת היא שבשלב מסויים אפילו התחלתי להנות מזה. ואני משתדלת לנצל את הזמן הזה לעצמי, מחשבות, כתיבה וגם עבודה שצריכה להעשות לסטודיו. אבל הלילה כמו שפתחתי, כבר נמאס לי מהספה, מהמחשבות שלא עוזבות אותי, החלטתי לעשות מעשה - ולשתף בקורותי בלילות אוגוסט החמים.
פותחת את הלפטופ על הספה ,לפעמים מצטיידת באבטיח קר, מנגו , או מים וממשיכה את הלילה אל עבר הבוקר .
בזמן שבני ביתי משקימים קום אני כבר באנרגיות של אמצע היום, מוזיקה נעימה בסלון , אני כבר בעיצומה של ארוחת הבוקר שלי . והם מצטרפים אל השימחה .
חשבתי על כל הדברים שאפשר לעשות באמצע הלילה כדי לחסוך זמן בבוקר , והנה רשימה קצרה שבן זוגי ואני הצענו.
לנסוע לתדלק ולשטוף את הרכב בתחנה שפתוחה כל הלילה.
לעשות קניות בסופר בסופרים שפתוחים כל הלילה
כל חשבונות הבנק והתשלומים שגם ככה צריך לשלם באנטרנט - זה זמן מצויין לעשות
לכתוב בלוגים - אין זמן יותר טוב מזה.
להעמיד את הרכב ראשון בכניסה למקום שעושים טסט לאוטו
להכנס ליד 2 ולחפש לנוגי מיטה של ילדים גדולים ולשלוח להם אימיילים .
לראות את כל הסדרות טראש באנטרנט שאין לי לב\מצפון\זמן לראות ביומיום.
ואני בטוחה שיש עוד המון מה לעשות בשעות האלה , מי שרוצה מוזמן להוסיף כמובן מרחשי ליבו.
אז זוהי תמונה המצב נכון לאוגוסט 2011
אני בסלון שיא הקיץ, שבוע 22 מגדלת לי עוד מלאך קטן אצלי בבטן .
ויהודית רביץ בקומפקט מספרת לי למה היא לא מצליחה להרדם בארבע לפנות בוקר .ואני חושבת על זה וסה"כ מרגישה בחברה טובה ...

ימים קרירים ונעימים, ולילות ? כל אחד והלילה שלו...