חיים , תדליק את האורות בבקשה ...

הי לכולם , 
חנוכה ממש מעבר לפינה , והחלטתי לעזור קצת בעיניין הצילום בחג. 
עשיתי כמה ניסיונות עם החבר'ה בבית כדי להראות את אפשרויות הצילום השונות - ומה ניתן להשיג מהן. 
אז ככה, חנוכה חג האור, או החושך .. תלוי איך מסתכלים על זה 
מה שקורה בדר"כ בחנוכה הוא שנושא הצילום מתסכל אנשים רבים. מגיע שלב הדלק'ת הנרות מחשיכים את הבית כדי להכנס לאוירה לברך ולחגוג ולראות את האור . ומה שקורה זה שהצלם דר"כ נשאר מתוסכל. 
אין לו מספיק אור בשביל צלם ...

בכל מצלמה ביתית פשוטה ישנן כמה אופציות לצילום בתנאי תאורה קשים : 

 אייקון פורטרט הלילה 

 מצב חצי אוטומטי בו המצלמה מודדת את האור ומחליטה באיזה ערכים 
לצלם (צמצם, מהירות, אסא ) 
אם אצלם במצב זה ללא פלאש מילוי (כזה שיוסיף לי קצת אור ) 
יכול להיות שהתמונה שלי תצא קצת מטושטשת .

יכולת שליטה באסא 
דרך נוספת לתת למצלמה שלי עוד אור היא שינוי רגישות החיישן לאור . בדרך הזו החיישן שלי "רואה" יותר טוב , אבל ככל שאעלה ברמת רגישות האסא , לתמונה שלי יתווספו "רעשי רקע " 











אני צילמתי חלק מהדוגמאות כאן, אצלנו בבית בתנאי חושך מוחלטים ונרות חנוכה בלבד.
ובחלק אחר הדלקתי אור חלש במסדרון ליד . 

אפרט מה עשיתי בכל אחד מהמקרים: 

תאורה כללית : מסדרון צידי מואר, ונרות חנוכה. 

אופן צילום : אייקון פורטרט הלילה במצלמה + שימוש בפלאש. 

עזרים : אין 

תוצאה : נעימה, הרקע מואר גם כן . תמונה חדה. 

תאורה כללית : חושך מוחלט +תאורת נרות
אופן צילום : ידני , צמצם פתוח אסא נמוך ומהירות תריס נמוכה יחסית. (1\5)
עזרים : הנחתי את המצלמה על מדף ממול על מנת למנוע טשטוש היד שלי.
תוצאה : אוירה מיוחדת ואותנטית. 

תאורה כללית : מסדרון צידי מואר ונר
אופן צילום : ידני , צמצם פתוח אסא גבוה ומהירות תריס סבירה (1\60).
עזרים : אין
תוצאה : אוירה מיוחדת , אבל שימו לב "רעש" שנגרם בעקבות האסא הגבוה. מן מיסוך נקודות . 

תאורה כללית : מסדרון צידי מואר ואור נרות
אופן צילום : ידני , צמצם פתוח אסא גבוה ומהירות תריס נמוכה. (1\15)
עזרים : הנחתי את המצלמה על מדף ממול על מנת למנוע טשטוש היד שלי.
תוצאה : פריים מעניין , אולם שוב יש "רעש" צילומי בעקבות האסא הגבוה.
הרקע מואר יותר .

תאורה כללית : מסדרון צידי מואר ואור נרות
אופן צילום : ידני , צמצם פתוח אסא גבוה ומהירות תריס נמוכה. (1\15)
עזרים : הנחתי את המצלמה על מדף ממול על מנת למנוע טשטוש היד שלי.
תוצאה : פריים מעניין , אולם שוב יש "רעש" צילומי בעקבות האסא הגבוה. 

תאורה כללית : מסדרון צידי מואר, ונרות חנוכה. 

אופן צילום : אייקון פורטרט הלילה במצלמה ללא פלאש. 

עזרים : הנחתי את המצלמה על מדף ממול על מנת למנוע טשטוש היד שלי.  

תוצאה :אוירה מיוחדת  ונעימה , עדיין יש אותנטיות, וחדות..

תאורה כללית : מסדרון צידי מואר, ונרות חנוכה. 

אופן צילום : אייקון פורטרט הלילה במצלמה + פלאש. 

עזרים : המצלמה אצלי ביד

תוצאה :אוירה מיוחדת  ונעימה , עדיין יש אותנטיות, וחדות.. ברקע יותר מואר בגלל הפלאש. 

מסקנות : 

תשתדלו להדליק אור באחד החדרים הסמוכים , כדי לא להחשיך לחלוטין את הפריים ולהקשות על הצילום. 
כמו כן מי שלא בקיא ביכולות הצילום הידני - ממליצה לעבוד עם אייקון פורטרט הלילה ולנסות לשלב לו פלאש לסירוגין. 

ושיהיה לנו אורים שמח ומצולם :) 
עדי

www.adigital.co.il
0775568586

טיפים לצילום במצלמות הסלולר שלכם

כבר כתבתי כאן על נפלאות הצילום בטלפונים הסלולרים , על האפליקציות השונות והמגווונות שיש בכל מקום.


ועל זה שבתכלס אנחנו בעצם מצלמים רוב הזמן עם מה שהיא זמין לנו ונמצא בהישג יד - ואלו מן הסתם הסללוריים. 
אחרי שפגשתי הרבה מאד צלמים חובבים וגם כאלו שלא, ושמעתי כ"כ הרבה שאלות ובקשות לטיפים ועצות בכל מה שקשור לצילום בסלולר , ואיך בעצם להפוך את הצילום בסלולר  לאיכותי וכזה שנתגאה בו ונרצה ונוכל לשתף עם אחרים , החלטתי לפתוח בסדרת סירטוני טיפים לצילום במצלמות הסלולר שלכם . 
הוידאו הראשון מכוון למשתמשי האנדרויד - גלאקסי . 

בקצרה : איך למקם את האייקונים המועדפים שלכם בזמן הצילום כך שיהייו נגישים לכם בזמן הצילום עצמו , מבלי להסתבך ולחפש אותם בתפריטי המצלמה. 

מצרפת את הלינק לוידאו. אני בטוחה שתמצאו אותו מועיל ועושה את החיים קצת יותר קלים . 
אשמח אם תמצאו לנכון להעביר אותו לחברים נוספים שלכם . 



נשארו מס' מקומות אחרונים בסדנת צילום חכם בכף ידך שתתחיל בתחילת נובמבר בימי שישי בבוקר אצלי בסטודיו עם המון טיפים חכמים ומועילים , היכרות עם אפליקציות שישדרגו לכם את איכות הצילום. 
לפרטים נוספים והרשמה לסדנה 



 בינתיים תשארו בפוקוס , 
להתראות עדי .

0544458586
0775568586
www.adigital.co.il
עמוד הפייסבוק שלנו 

תמונות אבא ובת שלא ציפיתם לפגוש ...

בתור הורים לא פעם יוצא לנו להגיע לסיטוציות הזויות עם הילדים שלנו. 
הפעם בחרתי להביא לכם אבא יצירתי במיוחד, הוא במקרה גם צלם, שחי במרילנד עם ביתו הקטנה, 
והוא מתכנן, יוצר ומביים צילומים נפלאים,, מצחיקים, והזויים מחייו עם ביתו בתור עקר בית . 

שמו דייב אנגלדו, Dave Engledow . והוא מן הסתם נעזר גם המון בפוטושופ. 
לינק לסרטון קצר על איך הוא עושה את הדברים ..

אם אהבתם מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה שלנו ולקבל עוד המון חומרים מעניינים . 
שיהיה סופ"ש משפחתי ורגוע . 
עדי 

www.adigital.co.il
עמוד הפייסבוק שלנו 
0544458586

אמא בת 36

צלמת, אמנית, אמא, אישה, בת זוג, קרייריסטית, שחיינית, פמיניסטית, חברה שלי בתקופות, בלוגרית, טבחית, ילדת ים, וחיה בתמונות .  

בת 14 , פורטרט עצמי בחדר שלי. ירושלים

בת 16 על חוף הים  , מחפשת משמעות . 

 בת 3 , פיקניק שבת משפחתי. אחת התמונות האהובות עלי 

בת 5 שבת בבוקר בסלון בבית , מציירת . ירושלים

 בתקופה מוזרה שכזו, כשכל יומיים יש לנו עוד חג , ויציאה מהשיגרה של כולנו, הסטודיו, הבית, הילדים הגנים, השיגרה שלי ומי בכלל מספיק לדבר על זוגיות בכל הבלאגן הזה 
בתקופה הזו שהחגיגיות והשינוי שורים באויר, מחשבות של חשבון נפש, החלטות על שינויים, והחלטה אחת עיקרית - שלא ממש התקבלה בתופים והכרזות אלא קרתה לה מעצמה וקבעה עצמה כעובדה גמורה 
השנה אני משקיעה בי , מסתכלת על עצמי, שואלת את עצמי שאלות, מאתגרת , והולכת בשבילים חדשים . 
שוב אלו דברים שכבר מתחילים לקרות ולהתהוות ועכשיו בשלוש לפנות בוקר יש לי גם מקום בלב ובראש לכל המחשבות האלה . להתבוננות על המפגשים שניקרו בדרכי לאחרונה ועצירה להקשיב להם ולא לתת להם לעבור לידי כי החיים והשיגרה חזקים ממני .

וזה כ"כ דואלי המקום הזה , כי מצד אחד יש ימים שבהם אני פשוט מזנקת בבהלה מהמיטה כי מתוך חלום שמעתי את שחר בוכה . והיום מתחיל כשאני במצב של  מכונה מתפקדת משתדלת למזער נזקים עד הרגע ששניהם יגיעו בשלום לגן.  ואח"כ הרעש הזה או ההיסטריה שקמתי איתה בבוקר ממשיכה ללוות אותי במשך כל היום , מגיעה לערב ומה היה לי בכלל היום ? מי זוכר ? ככה יכולים לעבור להם ימים על גבי ימים .
עד שפתאום הספינה מטלטלת ויש לי יום שכולו ריכוז מוחלט, עשיה, יצירתיות ומחשבות מרחפות עם מקום לעצמן בחלל. ואני רואה וחווה אותן בתלת מימד. הן קורות , הן קיימות . איזה אושר . 

אז מי אני ולאן הגעתי בגיל 36 ? לא נראה לי שאצליח לענות על זה בפוסט אחד , פונט אריאל גודל 12. גם לא לעצמי . 
אבל אני מרגישה שהשנה אני חוזרת לחפש את הקשר הזה לעצמי שהלך לי קצת לאיבוד בשנים האחרונות .
אני לא מבכה או כועסת . זה אופי החיים של כולנו נתונים לשינויים תמידיים , ועכשיו מגיע שינוי לצד השני.

יש בי התרגשות לקראת הגילוי הפנימי הזה, מה הולך לקרות שם בפנים ? סקרנות להסתכל פנימה ולחבר בין הילדה המאמינה והבוטחת בעולם  בת ה- 3 לנערה המתבגרת המבולבלת והמיוסרת , לאישה הצעירה שעדיין לא יודעת שהיא כזו , ומי שאני היום, לפעמים מחוברת לעצמי ולפעמים מטיילת לי במחוזות שהקשר בינם למציאות מקרי בהחלט ..

התחלתי לפשפש בארגז התמונות שלי בחודשים האחרונים. מצאתי שם עולם שלם שלי . פיסות ורגעים מחיי , וזיכרונותי .  

זה הפוסט הראשון בנושא. נראה לאן נגיע . 

בת 24 תחילת הרומן הרשמי שלי עם המצלמה .פורטרט עצמי .ירושלים

החופש ללדת

השעה 10:00 בבוקר , יום חמישי ה- 20 בספטמבר 2012

קמתי הבוקר עם מן תחושה מוזרה בכל הגוף, קצת חולשה , קצת עצבות , לא היה לי ברור מה עובר עלי היום .

פתאום קלטתי שהיום זה יום ההקרנה העולמי של הסרט "החופש ללדת  " ראיתי כל מיני פוסטים בפייסבוק בעיניין, ואז גם ראיתי פוסט ב- XNET בעינייין. אבל הפעם על למה כן ללדת בבית חולים.

אז החלטתי פשוט לספר את הסיפור שלי.  על תהליך הלמידה שלי את הגוף שלי ואת ההבנה הגופנית והמנטלית שלי למה אני צריכה וחייבת ללדת בכוחות עצמי, ולא בבתי חולים.

שמי עדי, ואני בת 36. נשואה לדודו המקסים ואמא של נגה 3 ושחר 9 חודשים .

אני צלמת ובעלים של המותג "סטודיו עדיגיטל" סטודיו לצילומי הריון ןמשפחה, למה אני מציינת את העובדה הזו ? כדי לסבר את האוזן שאת רוב העבודה שלי אני מבלה במחיצת נשים בהריון , או אחרי לידה . כלומר אני נמצאת  "בשטח" הרבה ושומעת את כל סוגי הסיפורים \פחדים\ חששות שיש לנשים בהריון מהלידה .

אחת ההריוניות הראשונות שצלמתי שגם פקחה את עיני בנוגע ללידות טיבעיות\ לידות בית היא שירה .

עדיין לא הייתי בהריון בעצמי , אבל הסתקרנתי מאד לשמוע חוויות ותובנות מאירות עיניים מנשים שנושאות ברחמן  את ההייצור הזעיר הזה . בן אדם קטנטן. שירה סיפרה לי שיש דרכים רבות ללדת חוץ מללכת לבית חולים ולשכב על הגב כמו שראינו בסרטים ולצרוח מכאבים . שם נטמן בי זרע הסקרנות לדרכים השונות ללדת לבד.

עבר לו הזמן והנה גם אני הריתי עם נגה . והתחלתי לחפור בספרות ובעיקר באנטרנט חיפשתי " לידות טבעיות" "לידות בית " " לידות מים " .  התחלתי לשאול נשים על הלידות שלהן , ביקשתי לשמוע חוויות על לידות טבעיות חיוביות . וקראתי את " לידה פעילה " ספר שליווה אותי כל ההריון .

את הלידה של נגה עשיתי בחדר הלידה הטבעי של בי"ח לניאדו. ללא כל התערבות שהיא. היו איתי הדולה שלי, המיילדת  ובן זוגי. היתה לידה חלקה, מהירה , עוצמתית וללא קרעים\חתכים\ או התערביות כל שהן .

בדיוק כמו שרציתי וקיוויתי. שמחתי כ"כ סיפרתי למי שרק הסכים לשמוע על הלידה המדהימה שלי . חברותי פערו עיניים כששמעו שעברתי לידה שלמה ללא אפידורל ושכיבה על הגב. אני בעיקר הרגשתי שפתחתי פרק חדש בחיים .

שנתיים אח"כ בהריון של שחר היה ברור לי שאני ממשיכה בשלי . תהיתי אם ללדת בבית הפעם , לבסוף החלטנו ללדת במים " בג'הרה דולה  " מרכז לידות מים אצל אילן וטלי . 

לקראת הלידה של שחר הגעתי עם חששות , ההריון עבר עלי אחרת , הרגשתי פחות טוב, יותר כבדה, חולנית משהו ... פחות בטוחה בעצמי וביכולת שלי ללדת כמו שאני רוצה ומקווה. 

ושאלתי את עצמי למה באמת כ"כ חשוב לי ללדת לבד, ללא סיוע , ובטח שלא בבית חולים ?

הבנתי שלמרות שאני אישה עם דעות מוצקות שיודעת מה היא רוצה , אני חוששת מהלחץ המקצועי שמגיע מצד הצוות המטפל בבתי חולים. מבחינתם אישה לא בהכרח יודעת מה טוב בשבילה אלא הרפואה והציוד המודרני הם אלו שידעו הכי טוב בשבילה אם לנתח, להרדים, לשאוב, לחתוך וכו'. 

לא מסוגלת בכלל להכניס את עצמי לשיח הזה . אני יודעת שיש המון נשים בעולם ואצלנו בישראל שאפילו לא מודעות לעובדה שאפשר ללדת גם אחרת . שלידה יכולה להיות אחת החוויות המעצימות והמשמעותיות שאישה יכולה לחוות בחייה.  לידה לא חייבת להיות סיוט מתמשך על מיטת טיפולים וחיבורים לחוטים  במקרה הטוב. ובמקרה הרע דברים נוספים ש"משתבשים " בתהליך. 

למי שבשלב הזה כבר ממש לא מסוגל להמשיך לקרוא את מה שאני כותבת אני רוצה לומר משהו חשוב  -

אני כן מאמינה בזכותה של כל אישה ללדת .

אני כן מאמינה בזכותה של כל אישה ללדת בדרך שלה . 

בית חולים, ניתוח קיסרי, אפידורל, לידה במים, בבית, במכונית , איפה  שטוב  לה. 

ולכן גם אם דעותינו מנוגדות הדבר החשוב ביותר הוא לתת לנשים את הזכות לבחור !! 

כשאישה צעירה בישראל בכלל לא יודעת שיש לה אופציות נוספות ללדת זה לא נקרא לבחור.  אין לה אופציות נוספות ללדת כי בתי החולים לא רוצים להוציא לידות החוצה . למה ? כי הם מקבלים מהמדינה כסף על כל לידה שמתרחשת אצלם. נשים מיילדות בישראל שקולות לנשים רוחניות שמחבקות עצים ואין להן טיפת ידע מקצועי או אחריות. 

לסיכום , נחזור ללידה של שחר . 

בשבוע 40 , בדיוק יום אחרי התאריך המשואר של שחר , זה היה יום ראשון ב- 17:00 -  ירדו לי המים , חיכיתי בבית עד שיתחילו לי הצירים , ב- 24:00 בלילה התחילו הצירים, קבועים ומהירים , הערתי את דודו, ונסענו לג'הרה דולה ,הרגשתי מחוברת לעצמי ואליו. ידעתי בדיוק מה קורה לי בפנים ומה אני צריכה ורוצה מעצמי ומהסביבה שלי . נכנסתי לבריכת הצירים, ופשוט צללתי עמוק אל תוך המים את כל הצירים שלי , טלי ודודו עזרו לי מתוך המים .  תוך פחות משעתיים הרגשתי כבר את צירי הלחץ ואת שחר מבקש לצאת . יצאתי מהבריכה לאמבטיית הלידה . ישבתי במים, משעינה ראש על דודו ונושמת פנימה . נמצאת במצב מדיטטבי מוחלט. 

תוך דקות ספורות שחר החליק לו  בתעלת הלידה החוצה אל אמבטיית המים החמימה והנעימה ואלי . 

הוא נולד כשהוא עדיין ישן ושליו. אני הרגשתי שעברתי את הארוע והחוויה המרגשים והמשמעותיים ביותר בחיי . 

מצרפת לכם את סרטון הלידה של שחר . 

לידת המים של שחר 

לצלם ולרוץ לספר לחבר'ה

שבת בבוקר , טיול משפחתי בשדות ליד הבית 

 הי לכולם!


האמת היא שכ"כ הרבה אנשים מדברים איתי ושואלים אותי על צילום בטלפונים הסלולריים ושיתוף התמונות , שהחלטתי להרים את הכפפה ולספר לכם את כל מה שכן אפשר לעשות עם הטלפון שלכם שלא ידעתם.


אז זה לא יהיה בפוסט אחד, אבל כדאי לפתוח את הראש והעיניים ופשוט להתחיל ליישם . 
מי מכם הבקיא בנבכי טכנולוגיות הסמארטפונים, ולמי מכם שלא, מצאתי  שעניין הצילום ושיתוף התמונות - משותף לכולם. 


את מכשיר הסמארטפון שלי רכשתי לפני שנה וחצי. בן זוגי ואני החלטנו להתקדם טכנולוגית . מבחינתי הסיבה העיקרית היתה להתחיל לסנכרן את היומן של הסטודיו עם הטלפון כדי  שאסחב עם כמה שפחות דברים.

שחר בצילומים בסטודיו, פריים שהגנבתי באייפון.

למען הפרוטוקול יש ברשותי ארבע מצלמות ביתיות - ממצלמת מים, למצלמת פוקט ביתית ועד לשתי מיני רפלקסיות עם אופטיקה מהסרטים. 
לספר לכם שאני מצלמת איתן בבית לא יהיה ממש אמין מצידי. 
בינינו, למי יש כוח להביא את המצלמה מחדר העבודה, לוודא שיש בה כרטיס זיכרון, שהבטריות מלאות , ועכשיו, בוא ניצור קומפוזיציה מעניינת ! 


אני מצלמת באייפון שלי ! מודה ולא מתביישת. 
בשנה האחרונה כל התמונות של בני המשפחה שלי ושל חיי בכלל מתועדות במכשיר הפיצפון הזה שנמצא בכיס האחורי של הג'ינס שלי. זהו.
נכון ,בסטודיו הכל מתועד במצלמות סופר איכותיות. אבל אני בבית ולא בסטודיו, למי יש כוח להסתובב גם עם מצלמה בתיק ?

שחר ישן, אחרי הנקה (בן חודש ..)

אז בתור התחלה רציתי לספר לכם קצת על מכשירי סמארטפון: 
מה ההגדרה למכשיר סמארטפון ? 

בקצרה  - סמארטפון הוא טלפון עם יכולות נוספות של מחשב נייד. - זה בגדול.

כמו כן ישנן מגוון מערכות הפעלה, רובנו מכירים בעיקר את :

1. android - מערכת ההפעלה של גוגל.

2. ios  - מערכת ההפעלה של אפל .

3. black berry os  -  מערכת ההפעלה של RIM יצרנית הברי. 

זה בגדול ואין מה להעמיק מעבר לכך בשלב הזה. 

אז סיכמנו שמעבר לשיחות טלפון (שזו הסיבה הרשמית שלשמה קנינו את המכשיר) יש לנו:

1. מצלמה באיכויות מרשימות

2. מסך גדול ואיכותי 

3. מחשב קטן אך מאד מהיר וחזק

יומולדת לאורי  -  בלונים בשקיעה 

4. חיבור אנטרנט אלחוטי.

בואו ניישר קו בנוגע לעוד עניין - זה ממש לא משנה איזה מכשיר יש לכם . כולם היום די נמצאים באותו המקום מבחינת יכולות טכנולוגיות. זה פשוט עניין של הרגל. 

בואו נתחיל לדבר על צילום סוף סוף .

בכל מכשיר יש מצלמה טובה עם מינימום של 5 MP (מגה פיקסל). 

אכן המצלמה טובה, יחסית למכשיר שבו היא ממוקמת - שוב נזכור כי היא לא מצלמה ייעודית רק לטובת צילום, אלא היא עוד פיצ'ר על הדרך. 

למצלמות הללו יש יכולת לצלם עם פלאש או בלי, לצלם פורטרט עצמי שלנו ע"י שימוש במצלמה קדמית ואחורית וזהו בגדול. לא  להיט כזה גדול כשלעצמו.

וכאן נכנסות לתמונה אפליקציות הצילום ועיבוד התמונה.

נגה מכינה איתי ארוחת ערב 

באופן אישי לא צילמתי יותר מדי תמונות בטלפון עד שהורדתי כמה אפליקציות צילום מגניבות.
למה ? כי הצילומים שלי לא היו כאלה טובים או מעניינים. כי מבחינתי , היו חסרים לי כמה כלים בסיסיים נוספים בזמן הצילום על מנת להוציא תמונה יותר טובה ממה שהיה שם באמת.
אבל אז גיליתי עולם ומלואו של אפליקציות שנותנות מגוון פתרונות צילומיים.


וגם פה חשוב לי לעשות קצת סדר. כולם כל הזמן מדברים על האינסטאגרם , וואו אינסטאגרם בכל מקום, בכל פינה , בעיתון , תערוכות , זה השיח זה הטרנד . 
אז יש כמה דברים  יותר חשובים בעיני לפני האינסטאגרם... הייתם מאמינים ?
וזה פשוט לדעת לצלם.כלומר להבין איך כל אפליקציה יכולה לשרת אתכם באמת התמונה,תאורה, פוקוס, והעיבוד הסופי. ואחרי שתכירו את אותן אפליקציות ותתנסו בהן בעצמכם... אז אתם מוזמנים לרוץ לאינסט' להעלות את התמונות השוות שלכם (כי אתם כבר יודעים לצלם ) ולהשוויץ . 

ילדה משגעת שרקדה בשקיעה, הייתי חייבת לעצור לרגע ולצלם.

עוד הערה חשובה לגבי האינסט'  - במקור היא אפליקציה לשיתוף קבצים, והיא אכן מעולה בזה ! אבל העולם עשיר יותר, ושימוש במגוון של אפליקציות שכל אחת טובה בדבר מסויים, יתן לכם תוצאות טובות בהרבה מאשר האינסטאגרם בלבד. 


אני מבטיחה להקדיש פוסט שלם בנוגע לאינסט' כי יש שם כמה יכולות נהדרות ששווה להכיר. 
מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה של הבלוג כדי לקבל את הפוסט הבא בנושא אפליקציות צילום .


וכדי שתוכלו כבר מרגע זה להרגיש יותר טוב אני מזמינה אתכם להכיר אפליקציה נהדרת וטובה. 
שמה : camera360 והיא חינמית :)
גם האנדרויד וגם האייפון מכירות אותה ותומכות בה. 

כנסו ל - app store  - iphone 
או  ל- play store  - android 
ותורידו את האפליקציה , היא חינמית וידידותית.
ניתן לבחור איך ברצונכם לעבד את התמונה לאחר שצילמתם אותה, (פילטרים רבים ומגוונים). ניתן להחליט על איזורי פוקוס סלקטיביים בתמונה לאחר הצילום !  ניתן לשתף איתה את התמונות שלכם, וגם יש לה שתי רמות משתמש - מתחילים ומתקדמים . אז מה שמרגיש לכם נכון יותר -  לכו על זה. 
בפוסט הבא ארחיב עליה יותר . 
והדבר האחרון שאני רוצה לסיים איתו  - 
בבקשה אל תפחדו לעשות טעויות . אני שומעת את זה כל הזמן שאנשים לא רוצים להתעסק עם הטלפון כי הם לא בטוחים על מה הם ילחצו ואולי הם יהרסו משהו ...  - זה כ"כ לא הולך לקרות לכם. 
אין כאן מה להרוס, בשום שלב. 
פשוט תתנסו כמה שאתם רק יכולים. 
בכלל כל האפליקציות שאני עומדת לספר עליהן בפוסטים הקרובים יהיו חינמיות.
אז שוב, למי שפיספס, אם אתם רוצים להמשיך ולעקוב אחר הפוסטים  בנושא אפליקציות צילום כדאי מאד להרשם לרשימת התפוצה של הבלוג ולקבל את הפוסט הבא מיד כשיצא. 

עד אז, תצלמו ותהנו , מוזמנים לחלוק איתי חוויות בעמוד הפייסבוק ולספר איך הולך. אודה לכם מאד אם תשתפו חברים ומכרים נוספים בתוכן הזה.


שיהיה לכם יום מצולם :)
עדי ,


סטודיו עדיגיטל 
0544458586
0775568586
www.adigital.co.il

בוקר טוב - הקוקיות של נגה על הבוקר 

פורטרט זוגי  אמא ונגה בדרך לגן

ליד הסטודיו, סבתא ונכד  

קיבלנו ילדה במתנה

ליאת מספרת לי את הסיפור ההריון והלידה של מיה ואמה ואני חושבת לעצמי כל זמן השיחה ,"איך האישה הזו נשארת כזו קרת רוח? לא רגשנית ומלאת דרמה ? "

אנחנו יושבות בסטודיו, מיה ואמה התאומות, עוזי וליאת, ואלה המטפלת . כולם באו לצילומי משפחה ותינוקות מתוקים , אנחנו קרוב לארבע שעות כבר בסטודיו מצלמים, נחים, הבנות מדי פעם אוכלות, נרדמות , בוכות ...כן סדר יום של תינוקות . כל פעם אני שומעת מליאת עוד פיסת סיפור ..סיפור בהמשכים .

"ידענו שאנחנו בהריון תאומות, שמחנו כ"כ, הכל היה תקין ,בהתחלה הרגשתי בסדר גמור, שום דבר מיוחד, משבוע עשרים התחילו כל מיני קולות מודאגים מצד הרופאים בנוגע להתפתחות העוברית השניה, אבל היינו מאד רגועים והאמנו שאוטוטו דברים מסתדרים. בשבוע 24 הייתי בבדיקה בתל השומר, הרופא שבדק אותי פשוט הודיע לי שמרגע זה אני נכנסת לשמירת הריון ולא יוצאת מהמחלקה, וכך זה בדיוק היה ! מאותו הרגע לא ראיתי את הבית עד 5 שבועות אחרי הלידה .כן ,זה הפך את עולמי ,את עולמנו. זוג רווקים הייטקיסטים שרגילים לעבוד סביב השעון, לחזור בשעות מאחרות הביתה ולחיות את חיי הרווקות, פתאום אני מרותקת למיטה ולא יורדת ממנה ללא כיסא גלגלים.המחשבות והרעיונות שכבר נטעו לנו בראש שבמצב כזה העוברית הקטנה לא תשרוד את ההריון וורק החזקה תשרוד. ניסינו להסתכל  על זה מהחצי כוס המלאה , כבר היינו משוכנעים שמהבית חולים נצא רק עם תינוקת אחת. זה המצב . אני חושבת שבשלב הזה שכל הזמן רק הייתי בבדיקות ומעקב אחר ההריון,זה הסנריו הכי נכון שיכולתי להכין את עצמי אליו.

היה רופא אחד שכל הזמן אמר לי " את עוד תראי היא זו שתגדל להיות השובבה והממזרה בין השתיים, היא תראה לכולם מה זה " הוא היה היחיד.

לקראת סוף ההריון מיה המשיכה להחזיק מעמד ושרדה יום אחרי יום.בשבוע 34 החליטו לילד אותי בניתוח קיסרי, כי חששו מאד שמיה לא תחזיק מעמד את הלידה עצמה."אני זוכרת שאמה יצאה ראשונה ובכתה, שמעתי את הבכי שלה חזק. אח"כ מיה יצאה. לא האמנתי עוד הרבה זמן אח"כ שמיה באמת איתנו. שהיא שרדה את ההריון כנגד כל הסיכויים,והתחזיות שניבאו לה.

מיה נולדה במשקל של 750 גרם.אמה נולדה במשקל 1950 גרם.אמה ואני יצאנו מהבית חולים רק 5 שבועות אחרי הלידה ,סיבוכים שלי עם התפרים של הקיסרי ואמה ששהתה עדיין בפגיה."

ליאת היא אמא מסורה באופן טוטאלי, העבודה החדשה שלה היא האמא של אמה ומיה, כל פעם מישהי אחרת נצמדת אל הפיטמה שלה ונרגעת. לעבודה שלה בהייטק היא תחזור בסביבות ספטמבר הקרוב אחרי כמעט שנה של ניתוק. אני ממשיכה לשאול, ליאת ממשיכה לספר, ואני מרותקת."מיה נשארה עוד כמעט חודשיים אח"כ בפגיה. זו היתה תקופה קשה ומתישה. כל יום הייתי מגיעה לבית חולים להיות עם מיה, משאירה את אמה בבית עם המטפלת\אמא\אחיות כל  מי שרק יכול היה לעזור ולתת יד. אחה"צ עוזי היה מצטרף לבית חולים מהעבודה, ואני הייתי חוזרת הביתה . "קראנו לזה משמרת ערב" עוזי היה נשאר עד 3 לפנות בוקר עם מיה, שר לה שירים , מחזיק לה את היד , מספר לה סיפורים, בדיחות, בוכה וצוחק איתה .כל לילה כל הלילה."

אני רואה בסטודיו בזמן הצילומים איך עוזי כרוך אחרי מיה, הוא מכיר כל ציפצוף שלה , יודע בדיוק מתי היא בוכה, מה היא צריכה ורוצה. קשר מיוחד במינו. והיא מצידה כרוכה אחריו לא פחות בדרכה שלה. ליאת מספרת לי שיש מושג כזה בפגיה שנקרא"קנגורו" עוזי היה מגיע לפגיה ומוציא את מיה שהיתה מחוברת בכל הגוף לעירויים,זונדה, מחטים,מוניטור,  עוזי היא מוריד את החולצה שלו ומצמיד את מיה אליו, תוך שניה כל המדדים במוניטורים היו קופצים. מיה היתה מגיבה לעוזי בשניות ופשוט מתעוררת לחיים.

היום מיה ואמה בנות חמישה חודשים, שתיהן בבית מתוקות להפליא.ליאת החליטה להגיע עם הבנות לצילומים כבר לפני יותר מחודשיים, היא היתה מאושפזת בשיבא וכל יום ראתה את הצילומים שלי על הקירות."כשיצאנו מהבית חולים אפילו לא היה לנו שם למיה, היה לנו רק שם לאמה כי כבר עשינו לעצמנו הכנה נפשית שאנחנו חוזרים הביתה רק עם תינוקת אחת .בכל יום שעובר זה לא נתפס בעיני שיש לי שתי בנות . החיים מקבלים פרופורציות, קיבלנו  ילדה אחת במתנה!"

x