השעה 10:00 בבוקר , יום חמישי ה- 20 בספטמבר 2012
קמתי הבוקר עם מן תחושה מוזרה בכל הגוף, קצת חולשה , קצת עצבות , לא היה לי ברור מה עובר עלי היום .
פתאום קלטתי שהיום זה יום ההקרנה העולמי של הסרט "החופש ללדת " ראיתי כל מיני פוסטים בפייסבוק בעיניין, ואז גם ראיתי פוסט ב- XNET בעינייין. אבל הפעם על למה כן ללדת בבית חולים.
אז החלטתי פשוט לספר את הסיפור שלי. על תהליך הלמידה שלי את הגוף שלי ואת ההבנה הגופנית והמנטלית שלי למה אני צריכה וחייבת ללדת בכוחות עצמי, ולא בבתי חולים.
שמי עדי, ואני בת 36. נשואה לדודו המקסים ואמא של נגה 3 ושחר 9 חודשים .
אני צלמת ובעלים של המותג "סטודיו עדיגיטל" סטודיו לצילומי הריון ןמשפחה, למה אני מציינת את העובדה הזו ? כדי לסבר את האוזן שאת רוב העבודה שלי אני מבלה במחיצת נשים בהריון , או אחרי לידה . כלומר אני נמצאת "בשטח" הרבה ושומעת את כל סוגי הסיפורים \פחדים\ חששות שיש לנשים בהריון מהלידה .
אחת ההריוניות הראשונות שצלמתי שגם פקחה את עיני בנוגע ללידות טיבעיות\ לידות בית היא שירה .
עדיין לא הייתי בהריון בעצמי , אבל הסתקרנתי מאד לשמוע חוויות ותובנות מאירות עיניים מנשים שנושאות ברחמן את ההייצור הזעיר הזה . בן אדם קטנטן. שירה סיפרה לי שיש דרכים רבות ללדת חוץ מללכת לבית חולים ולשכב על הגב כמו שראינו בסרטים ולצרוח מכאבים . שם נטמן בי זרע הסקרנות לדרכים השונות ללדת לבד.
עבר לו הזמן והנה גם אני הריתי עם נגה . והתחלתי לחפור בספרות ובעיקר באנטרנט חיפשתי " לידות טבעיות" "לידות בית " " לידות מים " . התחלתי לשאול נשים על הלידות שלהן , ביקשתי לשמוע חוויות על לידות טבעיות חיוביות . וקראתי את " לידה פעילה " ספר שליווה אותי כל ההריון .
את הלידה של נגה עשיתי בחדר הלידה הטבעי של בי"ח לניאדו. ללא כל התערבות שהיא. היו איתי הדולה שלי, המיילדת ובן זוגי. היתה לידה חלקה, מהירה , עוצמתית וללא קרעים\חתכים\ או התערביות כל שהן .
בדיוק כמו שרציתי וקיוויתי. שמחתי כ"כ סיפרתי למי שרק הסכים לשמוע על הלידה המדהימה שלי . חברותי פערו עיניים כששמעו שעברתי לידה שלמה ללא אפידורל ושכיבה על הגב. אני בעיקר הרגשתי שפתחתי פרק חדש בחיים .
שנתיים אח"כ בהריון של שחר היה ברור לי שאני ממשיכה בשלי . תהיתי אם ללדת בבית הפעם , לבסוף החלטנו ללדת במים " בג'הרה דולה " מרכז לידות מים אצל אילן וטלי .
לקראת הלידה של שחר הגעתי עם חששות , ההריון עבר עלי אחרת , הרגשתי פחות טוב, יותר כבדה, חולנית משהו ... פחות בטוחה בעצמי וביכולת שלי ללדת כמו שאני רוצה ומקווה.
ושאלתי את עצמי למה באמת כ"כ חשוב לי ללדת לבד, ללא סיוע , ובטח שלא בבית חולים ?
הבנתי שלמרות שאני אישה עם דעות מוצקות שיודעת מה היא רוצה , אני חוששת מהלחץ המקצועי שמגיע מצד הצוות המטפל בבתי חולים. מבחינתם אישה לא בהכרח יודעת מה טוב בשבילה אלא הרפואה והציוד המודרני הם אלו שידעו הכי טוב בשבילה אם לנתח, להרדים, לשאוב, לחתוך וכו'.
לא מסוגלת בכלל להכניס את עצמי לשיח הזה . אני יודעת שיש המון נשים בעולם ואצלנו בישראל שאפילו לא מודעות לעובדה שאפשר ללדת גם אחרת . שלידה יכולה להיות אחת החוויות המעצימות והמשמעותיות שאישה יכולה לחוות בחייה. לידה לא חייבת להיות סיוט מתמשך על מיטת טיפולים וחיבורים לחוטים במקרה הטוב. ובמקרה הרע דברים נוספים ש"משתבשים " בתהליך.
למי שבשלב הזה כבר ממש לא מסוגל להמשיך לקרוא את מה שאני כותבת אני רוצה לומר משהו חשוב -
אני כן מאמינה בזכותה של כל אישה ללדת .
אני כן מאמינה בזכותה של כל אישה ללדת בדרך שלה .
בית חולים, ניתוח קיסרי, אפידורל, לידה במים, בבית, במכונית , איפה שטוב לה.
ולכן גם אם דעותינו מנוגדות הדבר החשוב ביותר הוא לתת לנשים את הזכות לבחור !!
כשאישה צעירה בישראל בכלל לא יודעת שיש לה אופציות נוספות ללדת זה לא נקרא לבחור. אין לה אופציות נוספות ללדת כי בתי החולים לא רוצים להוציא לידות החוצה . למה ? כי הם מקבלים מהמדינה כסף על כל לידה שמתרחשת אצלם. נשים מיילדות בישראל שקולות לנשים רוחניות שמחבקות עצים ואין להן טיפת ידע מקצועי או אחריות.
לסיכום , נחזור ללידה של שחר .
בשבוע 40 , בדיוק יום אחרי התאריך המשואר של שחר , זה היה יום ראשון ב- 17:00 - ירדו לי המים , חיכיתי בבית עד שיתחילו לי הצירים , ב- 24:00 בלילה התחילו הצירים, קבועים ומהירים , הערתי את דודו, ונסענו לג'הרה דולה ,הרגשתי מחוברת לעצמי ואליו. ידעתי בדיוק מה קורה לי בפנים ומה אני צריכה ורוצה מעצמי ומהסביבה שלי . נכנסתי לבריכת הצירים, ופשוט צללתי עמוק אל תוך המים את כל הצירים שלי , טלי ודודו עזרו לי מתוך המים . תוך פחות משעתיים הרגשתי כבר את צירי הלחץ ואת שחר מבקש לצאת . יצאתי מהבריכה לאמבטיית הלידה . ישבתי במים, משעינה ראש על דודו ונושמת פנימה . נמצאת במצב מדיטטבי מוחלט.
תוך דקות ספורות שחר החליק לו בתעלת הלידה החוצה אל אמבטיית המים החמימה והנעימה ואלי .
הוא נולד כשהוא עדיין ישן ושליו. אני הרגשתי שעברתי את הארוע והחוויה המרגשים והמשמעותיים ביותר בחיי .
מצרפת לכם את סרטון הלידה של שחר .
