שלום לכולם , השבוע התפרסם
ראיון שלי לקראת ארוע
Rooms 9
בו אני מספרת קצת על עצמי, מה הוביל אותי לצילום , ועוד פרטים מעניינים .
הנה הוא לפניכם :
השבוע בחרנו לאשת השבוע את הצלמת עדי כהן-ציזנר המקסימה. עדי, על רקע לידת בתה התינוקת בחרה להתמחות בצילומי הריון ולידה ובמיוחד בכאלה שנעשים מתחת למים. חוץ מזה היא גם מטיילת הרבה בעולם, מלמדת, ומנהלת בלוג פרטי שלה באתר תפוז. עדי תהיה אתנו באירוע 9Rooms בשבוע הבא (18.11 במקרה ושכחתן....) והנה אתן מוזמנות להיכרות קרובה ומוקדמת.
שם: עדי כהן - ציזנר
גיל: 34
מצב משפחתי: נ
ילדים: 1
מקצוע: צלמת
1. מה משך אותך לעסוק בצילום
אני חושבת שכבר בתור ילדה חלמתי שכשאהיה גדולה אהיה צלמת כך שללימודי הצילום הגעתי כנראה לא במקרה. כשחזרתי מהטיול הגדול שלי בדרום אמריקה אחרי הצבא, ניסיתי להרשם ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה ולא התקבלתי. המעניין היה שלא הרגשתי תחושת החמצה, אלא ששמחתי שמישהו החליט בשבילי ועכשיו היה זה לגיטימי עבורי ללמוד צילום. המשיכה שלי לעסוק בצילום נשענת על המדיה עצמה והקומוניקציה שלי דרכה עם העולם, היה נפלא בעיני שבאמצעוות המכשיר השחור והאטום הזה אני מסוגלת לבטא את עצמי ואת הלכי הרוח שלי, הרגשתי שסוף סוף אני יכולה להסביר את עצמי גם בלי מילים ארוכות ושיחות מתישות. באותה המידה שמחתי על כך שלא כולם מבינים באותה הדרך והפשטות את אותו הצילום והיתה בי שלווה והשלמה לגבי זה. הדבר העיקרי היה הביטוי העצמי שלי והתפיסה שלי את העולם באופן נצחי כך שתמיד אני יכולה לגשת לארגז התמונות, להתבונן ולומר לעצמי שכך היו הדברים, ולהזכיר לעצמי תקופות, ארועים, אנשים וחוויות שהייתי שלקחתי בהם חלק.
2. כילדה, האם היה לך קשר לצילום
את המצלמה הראשונה שלי קבלתי מדוד שלי לכבווד הבת מצווה, אני זוכרת שכבר אז צילמתי המון, חברות, את עצמי וגם טבע דומם. כשאני מסתכלת היום על התמונות האלה אני רואה המון נאיביות, ואסטטיקה ראשונית, ילדותית ותמימה. האמת שגם היום, 20 שנה אחרי, אני עדיין מחפשת ומצלמת באותה הרוח, משהו בסיסי ביותר בחיפוש המתמיד אחרי הפריים שיהיה נעים להסתכל עליו נשאר איתי עד היום ואני מאמינה שישאר תמיד. כמתבגרת היה לי קיר בחדר שלי שאח"כ גדל לשני קירות מלאים בתמנות שגזרתי מעיתונים ומגזינים, בכל סוף שבוע הייתי עוברת על העיתונים והמגזינים של הורי, לא מתענייינת כהוא זה בכתוב אלא מדפדפת בדבקות כדי להעצר על התמונה "שתעשה לי את זה". אף פעם לא נעצרתי לשאול את עצמי למה? למה דווקא התמונה הזו? זה היה תרגיל בהקשבה לאינטואיציה האסטטית שלי אשר אני יודעת בוודאות כי טבועה בי היום בכל רגע שבו אני מסתכלת על העולם גם כשאני ללא מצלמה ביד. כילדה תמונות ואלבומי תמונות ריתקו אותי, עד היום אני מוצאת את עצמי מגיעה לבית חדש ונעצרת ומקשיבה לתמונות המשפחתיות על השידות והקירות.
3. האם היותך אמא השפיעה על תפיסתך האומנותית?
אני חושבת שתפיסתי האומנותית התרככה מאז לידתה של נגה בתי, החיבור לצילום נשים מאד התחזק אצלי ויש לי ענין מיוחד בו, אני עדה לרגעים קטנטנים ומופלאים אצל הילדה שלי וזה מחלחל להכרה האומנותית שלי, אני נמשכת הרבה יותר לנשים צלמות ובכלל לנשים יוצרות מכל תחום שהוא ומרגישה שספקטרום השיח שלי איתן גדל והעמיק.
4. את מצלמת נשים בהריון בתמונות מאוד אינטימיות, איך את גורמת לנשים להיפתח ולהיחשף אל המצלמה
האני מאמין שלי בצילום אנשים בכלל ונשים בפרט הוא אמון. סיטואציה שבמסגרתה אשה שאינה דוגמנית מוצאת את עצמה עומדת לפני עדשה קורה רק פעמים ספורות בחיים, המטרה שלי היא להביא את אותה אישה להפתח מולי כאילו אני לא שם ולכן עבודת האמון מתחילה כבר בשיחה הטלפונית שלנו שבה אני מסבירה את תהליך הצילום ומתעניינת בה ובהריון, בסטודיו עצמו אנחנו יושבות ומשוחחות ותוך כדי כך נוצרת אינטימיות שדרכה אני למדה על אותה אישה. יש המון סוגים של נשים וכל אחת צריכה להצטלם איך שמתאים לה, העבודה שלי מחייבת אותי להבין בזמן קצר מי עומדת מולי ואיך להתנהג איתה, כאן נכנס הניסיון "הפסיכולוגי" שלי, על מנת שאישה באמת תחשוף את עצמה היא צריכה להרגיש בסביבה תומכת ואוהדת, הסטודיו עצמו הוא חלל אינטימי ורך והתחושה הכללית למצולמת היא ש "כאן מותר לך הכל", זו טריטוריה שאף אחד לא רואה, לא מבקר או שופט. לעיתים קרובות, בגלל ניסיוני האישי, זורמת השיחה גם לטיפים בנושאי הריון ולידה.
5. את מי היית רוצה לצלם?
הייתי רוצה לצלם את הזמרת נינט רוקדת מתחת למים, אני חושבת שיש לנינט כישרון מיוחד ושרק בתקופה האחרונה היא מתחילה ממש לעשות ולבטא את מה ומי שהיא באמת. אני רוצה לתת לה הזדמנות להיות מי שהיא בלי אף אחד מסביב, ללא שירה, מצלמות וידאו ומאפרים, אני רוצה לצלם אותה בבריכה, בשמלות ארוכות ושיער פזור, ולנסות להוציא ממנה משהו מיוחד ושונה שאף אחד לא ראה עדיין, יש לי תחושה שהסביבה המימית האינטימית תביא אותנו לשם
6. כצלמת, את יוצרת אמנות שאת נפרדת ממנה עם המסירה ללקוח, האם את חשה תהליך פרידה
לא, לשימחתי מדית הצילום ניתנת לשיכפול. יש לי ארכיונים שלמים של כל מה שצילמתי אי פעם, כנראה שאני לא ממש יכולה להפרד מהעבודות שלי .
7. מה הפרויקט שאת גאה בו במיוחד
לפני כמעט שנה התחלתי לצלם לידות.אחת הלידות הראשונות שצילמתי היתה לידה תת מימית, זו היתה חוויה מדהימה וניסיון עוצמתי מאד של התארגנות וצילום של התרחשות מופלאה שקורית בזמן אמת אל מול עיני. העובדה שצילמתי מתחת למים היתה מרגשת מאד מבחינתי, הכל נראה והרגיש אחרת, בקטעים מסויימים עצרתי את נשימתי יחד עם היולדת, בקטעים אחרים פשוט הרגשתי את דפיקות הלב שלי דוהרות בשלש מאות קמ"ש. ההתרגשות היתה מאד חזקה. בסופו של דבר ערכתי סרטון וידאו שלם של הלידה הזו ובכל פעם שאני צופה בו אני מוצאת את עצמי מתרגשת מחדש. הפרוייקט הזה שילב עבורי כמה יכולות, הקשבה, הכלה, הזדהות נשית, ויכולת לשהות במקום ההתרחשות בלי להיות מורגשת.
http://www.youtube.com/watch?v=KPcR1ag03Ww
8. עם מי היית רוצה לעבוד
הייתי רוצה לעבוד בצמוד לצלמת מאד מיוחדת בשם זנה הולוואי (Zena Holloway), זנה מתמחה בצילום תת מימי. סגנון הצילום שלה מאד ראשוני, עם נטייה חזקה מאד לאסטטיקה וציבעוניות. יש משהו ממש סוראליסטי בשילוב המים, הציבעוניות, והדרך בה אנו רגילים לראות דברים. בעיקר מורגשת היד הנשית המכוונת שלה בכל.
http://www.zenaholloway.com/zena.html
9. ספרי לנו על ה"חדר" הפרטי שלך
החדר הפרטי שלי הוא כל מקום שבו יש לי פיסת חול וים, שעת בוקר מוקדמת או שעת אחה"צ מאוחרת , נקודה מבודדת ליד המים בה אני יכולה לשבת לחשוב, לכתוב, לדמיין, ולשמוע את הגלים. לא משנה באיזו מעונות השנה
עדי כהן - ציזנר
0544-458586
www.adigital.co.il
