מאיפה להתחיל ?
נגה כבר בת חודשיים, והיא גדלה ומשתנה מיום ליום והאמת היא שגם אני.
לא משנה כמה סיפרו לי שהחיים משתנים ברגע אחד והופכים למשהו אחר לחלוטין, לא היה לי מושג איך זה באמת מתרחש. אני מרגישה כאילו שטף אותי גל עצום ושטף את מי ומה שהייתי קודם ועכשיו אני במים חדשים לגמרי, מים מאוקיינוס אחר עם טמפרטורה ועומק אחר ואני כל רגע מחדש לומדת לשחות באוקיינוס הזה .מנסה לזכור לנשום מדי פעם וגם לנוח כדי לאגור כוחות .
זה לא קרה לי מהרגע הראשון, אבל אחרי 3 שבועות בערך הבנתי שאני חייבת לעצור לנשום ולנוח כי אי אפשר להיות מכוונת אליה 24 שעות ביממה כי אני פשוט מתפרקת .
אני חושבת שאחרי הלידה הייתי באופוריה, הרגשתי נהדר לא חשתי כאבים למיניהם, הרגשתי ממש במיטבי ולכן גם לקחתי על עצמי המון, לא שכבתי במיטה ונחתי, אלא הלכתי לי למקומות עם נגה והרגשתי שאני רוצה ומתכוונת לתת לה את כל מה שיש לי בכל רגע נתון . הייתי סבלנית להפליא וחייכנית וכל פעם שהרגשתי קושי פשוט נשמתי פנימה והמשכתי הלאה .
אחרי שבוע התחילו לי כאבי גב לא מוסברים שהתפתחו לגב תפוס לגמרי. אחרי 3 שבועות בקושי יכולתי להרים את נגה על הידיים, הבנתי שאת כל הסטרס שהתמודדתי איתו יומיום -בהנקה בגזים בשעות השינה המועטות בהורמונים שמשתוללים וחוסר הרצון שלי לחוות דיכאון או רגעים קשים .הכל התנקז אל הגב .
המעבר החד מחיים פעילים ועשירים בתוכן ועשייה לעצמי, לזוגיות, לקריירה אל חיים שסובבים באופן מוחלט סביב נגה היה בלתי מורגש בהתחלה, בכלל לא חשבתי על ההתכווננות הטוטאלית הזו, ושוב אחרי כמה שבועות פתאום קלטתי שיש עולם שלם בחוץ שמתרחש ומתקיים כרגיל בלעדי, ראיתי שהחיים שלי נעצרו בתחילת אוגוסט מרגע הלידה של נגה, הזמן אכן עובר וגם מזג האויר מאד עוזר לי לחוש זאת אבל מנטלית אצלי בראש אני עדיין בימים הראשונים של נגה בעולם ,
ואם באמת חושבים על זה אז נכון שעברו כבר חודשיים אבל אלו בהחלט עדיין הימים הראשונים שלה בעולם והימים הראשונים שלי כאמא . וזה לא הולך יותר להשתנות לעולם .
וגם את זה קשה לי לעקל ולהכיל .
יש עוד משהו שעד שלא הגעתי אליו לא הבנתי אותו, אני זוכרת את החברות שלי ונשים סביבי שילדו וחוו את שנת ההורות הראשונה - אני זוכרת אותן כולן שקועות בהורות וכמעט שאי אפשר לדבר איתן על שום דבר אחר מלבד הורות הנקה והאוצר הקטן - ולא הבנתי את הטוטאליות הזו והשינוי החד באורח החיים, לא הבנתי גם את כמות הוצאת הקיטור על הקושי בגידול והקושי באמהות, חוסר שעות השינה בלילה והתסכול על חוסר ההבנה בצרכי התינוק המדוייקים.
וכמה שאני מבינה הכל עכשיו מבפנים - היא רעבה, לא זה בעצם חיתול שצריך להחליף, אולי לא נוח לה או שכואב לה מגזים, ואולי היא סתם רוצה להיות קרובה אלי על הידיים...?
לאט לאט התחלתי לפענח את סוגי הבכי ובאיזה שעה ביום הם מגיעים, ונגה אכן רוב הזמן מאד רגועה ואני יכולה לומר שאני מזהה את הצרכים שלה רוב הזמן וזורמת איתה בהתאם.
מה שעוד ראיתי בברור הוא שכשאני לחוצה ולא בנוח או עצבנית היא מגיבה אלי בהתאם, לא רגועה מתקשה לינוק ולהרדם.
התחלתי את הבלוג הזה כבלוג ההריון שלנו ואני מרגישה צורך להמשיך ולתעד ולספר את החוויות שלנו,כמובן גם לאור התגובות המפתיעות והמשמחות שאני מקבלת מכם לאימייל - יש בי רצון להמשיך ולחלוק - כבר נאמר לי לא פעם (בעיקר ע"י הנשים שבחבורה שמלוות אותי כבר יותר מחצי שנה ) שהשיתוף והכתיבה בגובה העיניים מרגיש קרוב וקל להזדהות.
כמובן שקצב הכתיבה קשה לי - אני מרגישה שקורים כ"כ הרבה דברים גם לנגה וגם לי ושרוב הזמן אין לי אפילו את הפניות הנפשית לשבת ולכתוב את חיינו החוצה, שלא לדבר על זמן פיזי . ומשהו אחד שאני מפנימה היטב - הכל מתרחש בהמשכים - התחלתי לכתוב כבר לפני שבועיים ורק היום אני מסיימת , כמעט כל מה שאני עושה שלא קשור לנגה מתרחש בהפסקות - ארוחה,סרט, שיחת טלפון, אפילו מקלחת .
וכבר התחילה לה שנה עברית חדשה, דודו ואני חגגנו לפני שבועיים יום נישואין ראשון , ואלוהים איך שהזמן טס, ומי בכלל חשב שכ"כ מהר נכנס להריון ותהיה לנו ילדה ונהפוך להורים.
אז ברוח החגים שממש מסתיימים, אני מאחלת לנו שנה חדשה רגועה ומשפחתית ושנשכיל למצוא לעצמנו את הזמן ביחד ולחוד ופשוט להנות.
עדי
www.adigital.co.il
0544-458586
